היצירה יוצאת מן המגרה ליטרטורה - היצירה יוצאת מהמגרה
כתבו לנו תגובות זכויות יוצרים הגשת יצירה ספרים אלקטרוניים יוצרים יצירות דבר העורך דף הבית
הכתב המכתב והלוחות
מאת: אביעזרי ישראל
01/08/2001 מתוך: הגות

פעם - מקרה, פעמיים - לא מקרה, שלוש - שיטה. כפר סבא, אפריל 2000 , ניסן תש`ס כל הזכויות שמורות למחבר. תוכן מבוא פרק א - מכתבים פרק ב - נדודים פרק ג - האתגר - עימות פרק ד - החנינה פרק ה - אוקטובר 9991 פרק ו באהלי קידר סיום. מ ב ו א למושלי , שלום. אחרי שבוע אני חוזר, ערב שבת, אל הכתב. יומולדת לך קרוב ומה אני יודע לעשות זולת לכתוב?. כל השנים כתבתי לאחרים. הרגזתי אותך בזאת.צעקות לא היו בבית אלא בנושא אחד זה. המכתבים שלי. לך כתבתי מכתבים ספורים בימים הנוראים של יום כפור תשל`ד,מחולות ביר גפגפה, סיני. נתגלית אז במלוא כוחך, אשת חיל. הקדשתי לך הרבה כתבים. ישירות- לא כתבתי לך מכתב ממשי אחד. שלש פעמים התנסיתי ב`אהבת בכל מאדך`, ואת מכירה סיסמותי וסיסמתי האהובה `פעם - מקרה, פעמים - לא מקרה, שלוש - שיטה. האהבות המוזרות שלי..קשות ממות אהבותי.. במכתב זה אני רוצה לעמד על הפעם הראשונה -1959 כשעוד לא הכרנו על השניה ב-1976 כשכבר היינו הורים לחמשה ילדים. והשלישית 1999 . היו בינינו יחסי כבוד והערכה הדדית, גם אהבה.יצרית, טורפת, מטריפה את החושים, ועד סף הגרושים הגענו, על מנת לא להמשיך להרס את השני.. ירח דבש שלנו לא היה על יאכטות מפוארות היוצאות מטבריה או אשדוד, בשנים האחרונות - ירח דבש מאוחר במקום גרושים מאוחרים. לא התביישתי בהרבה מאד נושאים, לקבל עלי הגנאי של מנוח אבי שמשון, שהשוביניסטים שחברו את התנ`ך אמרו עליו `חכם קטן היה ` שאכן עליו נאמר ` וילך מנוח אחרי אשתו`. בדברים קרדינאלים נכנעתי לדעתך, כי בדברים שהיו באמת חשובים לי, בסופו של דבר, הלכת אחרי למדבר.. הגיע הזמן לכתוב לך ללא ארד הרומאנית,ללא מדל`ן, ללא מנמ`א, ללא גושומן..עד כמה שניתן. היית שותפה למחשבות הקשות ביותר שפלחו את מוחי, בימים של תחושת חידלון כללי. שנוי איכותי התרחש כשעסקת לאחרונה בהדפסת חיבורי `בסעור97 `..לפתע גלית מה שם קרה ונרשם בזמן אמיתי. שיבחת חיבור ש-21 שנה היה מונח כאבן שאין הופכין. לא היה מקום לספק - לראשונה העברתי את המסר המקורי לאדם נוסף. תמיד צחקתי - זה מזל של עניים. כשאתה הכותב והקורא היחידי, עם השגת קורא שני, גדל מספר הקוראים בבת אחת במאת האחוזים. לא היה ספק שהחיבור תפס אותך משהרהרת ואח`כ החלטת לשתף בו את ארבע הבנות. כתבתי `זהות` מספר פעמים בחיים. כמובן שעם חלוף הזמן הזהות משתנה. רוצה אני כבר בשלב ההקדמה לחזור ולהדגיש. אני ציוני. הייתי ונשארתי גם באלף השלישי. הציונות היחידה והאמית אמרה לעלות. - עלינו. בן גוריון אמר לנגב לעלות - עלינו למדרשת שדה בוקר - עליה בתוך עליה. בן גוריון אמר ארבעה ילדים לפחות- הבאנו וגדלנו חמישה. ציונים היינו אבל לא פרייארים. מי שהתיחס אלינו כחלשלושים-תמהונים - שילם ומשלם עד היום, את המחיר שבכלים דמוקרטים ניתן לשלם. השנים למדו אותי שהאופי אין לשנות. פתיל קצר יישאר פתיל קצר, ויש לכך יתרונות וחסרונות כמו לכל דבר. החכמה היא למקסם יתרונות ולמזער חסרונות בת אחת, לפחות, ירשה את התכונה הזאת ומתמודדת בהצלחה יחסית עם המצב. בפרקי אבות, היא חכמת החכמים לאחר חורבן הבית הראשון והשני , בפרק ה` נאמר `עשרה דברים נבראו בערב שבת, בין השמשות..`, כשנגמרו מעשי בראשית, ועמם ימי החול, ובטרם נכנסים אל הקודש היה צריך להספיקם וכמה דברים תמוהים ביניהם ,כגון `פי הארץ` וה`קשת` והמן - והמטה והשמיר ואני רשמתי לעצמי `פי האתון` .תמיד טוב לשמע חוות דעת חיה המדברת בלשון בני אדם כל תרבות האנימציה, בנויה על כך והכתב - אמצעי התקשורת הקדמון והמכתב - אמצעי התקשורת האישי שלי, הלוחות- ולא מפורש אם הכונה לוחות הברית הראשונים שמשה שברם, ואיש לא מצא השרידים להשוותם עם הלוחות השניים שנתנו לנו ואשר באמצעותם ועזרתם אי אפשר לנהל החיים. הלוחות - האידיולוגיה, הדרך, המהות . המכתב היה קריטי, לי. בטא והפגין את הזהות. שנאתי הפגנות המוניות, שם הולכת לאיבוד אישיותך והאחראיות הישירה לנאמר.וקבעתי -לעצמי לאמר למקטרים - מי שלא כותב מכתב אין לו זכות מוסרית להתלונן בלילות ששי. כאמור, הפעם, על הכתב והמכתב והלוחות. וכתבי שחרות, מעט מ-1959 וההמשך בשנים הבאות. זה הכתב. גם לי היה פעם יומולדת וקבלתי ממך מתנה. סכין. לא סכין שוחט.גושומן. סכין כסף,לפתיחת מכתבים..והקדשה לצדה. ל`לל`ן שלנו`. היו לנו קודים פנימיים. אנחנו הבנו. גם הילדים. אהבתי משחקי מלים, להרכיב ראשי תיבות - חחו`ז- זוכרת?! כמה אימץ לעצמו הבית כולו.. כך לל`ן היה - ראשי תיבות ל א ל היות נ ודניק. היום חיבור זה מופנה אליך ,ולא רק `מוקדש לך` .וחשבון נוקב בו, חשבון שלא יכולתי לערוך לפני חודש ואף לא לפני שבוע ימים. באותו פרק על הכתב והמכתב והלוחות גם קראתי `ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן` מאבק התנהל במדבר בין העמוד ההולך לפני המחנה, הממוסד, לבין רוח המדבר, הפראית,הפרועה, והדינאמית.. וגבר `העשן` על הרוח החופשית, מסך העשן, כמסך ההטעיה, שאלהים עומד מאחוריהם ומחזיקם. חבל. ואני חוזר למכתבים וכתבים. ואצ`ג אומר `כף-בית אותיות לברכה, כף בית אותיות לקללה`. מכתבים ונדודים. נדודים וכתבים ומזוודה אחת קרועה בידי .מזוודה קרועה שהמתינה כמה חודשים בעלית הגג של הדודה שרה, ברחוב גולומב בפתח תקוה. בטעות פרסמתי סיפור על `התרמיל` ולא על המזוודה ההיא. לא תרמיל כי מזוודה ישנה וקרועה היתה בקורת הגג של הדודה שרה. והדודה שרה לא אשת אברהם היתה, כי אשתו של דב לב, פליט השואה. ירדתי מהאניה, באתי לביתם ובתרועת נצחון פתחתי את המזוודה ואמרתי להם אפשר לזרוק את המזוודה. מספיק. מימי אברהם, מהלך 156 דורות נודדים איתה, תקבר באדמת ישראל במלוא הכבוד הראוי. לאט לך, בחור, אמרה לי הדודה שרה..רק לפני כמה חודשים גמרנו תקופת הצנע. לא זורקים דבר וחצי דבר.יש לי עלית גג. בינתיים אתה הולך לצבא, תחזור בשלום נחשב על הטקסים והסמלים שלך. כאן צבא זה לא צבא מיקי מאוז.. והימים ימים ראשונים אחרי מבצע קדש. לא נסתייע לי אצל שרה..ואברהם בא לי בחלום. זה אברהם שעזב את אור כשדים ללכת לארץ עלומה.. הלך ולא שאל שאלות.ולא סתם הלך. מקודם ניהל קמפיין, אולי הקים עמותות למען ה` אלהינו ה` אחד ושבר האלילים כולם. לא התחשב שהם-הם הפרנסה של תרח אביו. ה` הוא התקוה` הכריז בהפגנה שלא היתה מסוקרת בטלויזיה . ה` הוא התקוה והלך אל הארץ העלומה.. מזוודה ביד.. מהגר.. בתרמיל - שתי ידיך חופשיות לעבוד, להתגונן, לתקוף אם צריך.מהגר עם מזוודה - יד אחת , לפחות, מנוטרלת.דינו של מהגר. שרידים של אותה המזוודה הבאתי איתי, 16 דורות אחרי אברהם. סוף לנדודים, הצהרתי. ואבא ז`ל היה אומר `אדם חושב ואלהים מהתל` דרך אוקיינוס וים תיכון הפלגתי עד בואי לביתה של שרה בפתח תקוה. באותה המזוודה נשאתי ספר תנ`ך, עם דמויות שלאורם גדלתי, אברהם ויתרו והנחש הקדמון, ובנו נחשון, ובכלל - נחשונים אהבתי. לימים נוספו לי למזוודה דמויות נוספות בעיקר בני השבט, בן 19 נפשות שביחד, מושלי, הקמנו. ואברהם נתגלה שנית בחלום. זקן, לא כבימי העלומים, באור כשדים, שהאמין יש תקווה אם רק מחסלים את האלילים. אברהם זקן פגשתי. מודאג, מהורהר.. נראה עומד לפני הקרב האחרון שבחייו. בן יחיד לו משרה,ש`אחרי בלותה היתה לה עדנה`. עכשו מבקש ה` אחד להתיצב על ההר..הר המוריה, כנראה, או חרמון או הבופור.. מטושטש החלום..וה` אלהים מבקש ממנו לעלות עם יצחק ומשאיר את הנערים עם החמור.. ויצחק שואל שאלות ואברהם לא יודע להשיב.. מבוכה.. בראש ההר מתגלה האמת במערומיה.. על הר המוריה..או חרמון או בופור..מטושטש, כאמור, מבקש ה` אחד את יצחק, הבן, כקרבן. לא!!..אומר לו אברהם.. אל הדורש כזה קרבן מאבי הנער הוא אל קנא, לא אל רחום וחנון.. מעשה בלתי חוקי בעליל. והמיר אברהם על הר המוריה..או החרמון או הבופור..לא אדע, את אלהיו להר המוריה אברהם אחד עלה. מהר המוריה אברהם אחר ירד. לאחר שהמיר איל שנסתבך ,בבנו, צווה לדורות לתקוע בשופר. אל חדש על המוריה נולד לו. ודור דור ואלהיו, ולעתים דמות וצלם אלהים משתנה בדור אחד, אצל אדם אחד כי בדמות ובצלם האדם בורא האדם את אלהיו מאז ועד עתה ותעיד תפילת שמונה עשרה. אחרי הפניה הכללית לה` אלהינו, מפרטים אלהי אברהם שכנראה שונה מאלהי יצחק ששוב שונה מאלהי יעקב. והמשיך אברהם לנדוד..וגם יעקב.לא הגיע העת להחנות כפות רגליהם על מצע יציב.. הסתובב עם המזוודה וצווה אותה מדור לדור..זה היהודי הנודד. זה אני. הוי לי, אם גם בני החכם נהיה כזה. שיפץ המנעולים, מתח הרצועות והזכר החכם במשפחה, כיהודי הנודד, יצא- המשיך לנדוד. מהמרחקים כתבתי לזלמן אחי בבית החולים, בעזרת נשים. ליאיר דרכינר, פנים הרבה לו, ונשמה אחת. בואנוס איירס, 1 ליוני 1960 ו` סיון תש"ך יוליס יקירי: המיתולוגיה היוונית מספרת על אחד שחשקה נפשו להגיע לממלכתה של השמש, ללמוד מה מתרחש בעולמה של האש. אסף נוצות. הדביקן לרגליו ולידיו. בעל כנף היה. נסה ועף למרומים. הגיע מעלה מעלה, אך לגבולות כדור האש לא הגיע. לשאפתנותו לא היו מידות. חזר ואמר: אתאמץ עוד. נסק. המשיך לעוף. התקרב עוד ועוד. משראתה השמש, זר מתקרב, שלחה חיציה. קרניים לוהטות. המיסה את הדונג שהחזיק את הנוצות לרגליו וידיו.כנפי הגיבור התפוררו והתפזרו לכל רוח. נוצותיו לכל עבר, ויוותר הגיבור תלוי בין שמיים וארץ.. לא יכול לחזור. באש השמש לא תקע יתד. מנצח לא יחזור, וכמנוצח, בקש רק מרגוע לכפות רגליו.. ריחמה עליו אחת הרוחות. עזרה לו. חשבה - יחזור לארץ. בגעת כפות רגליו על קרקע מוצקה, יחזרו כוחותיו..ולא התבדתה. הגיבור חזר לקרקע, חזרו כוחותיו הקודמים. חזר אליו הרצון גם אם שככו חלומותיו. לא אבה עוד לדעת עולמה של האש. הפעם - סודותיה של הארץ חיפש.. התהלך בארץ, לאורכה ולרוחבה. מבוגר נהיה. הרוח קבלה כמשכון על שירותיה, עלומיו. ואני, יוליס ידידי, לאש לא הגעתי.גם לארץ לא חזרתי.. והכנפיים שעלי הדבקתי, כנפי דונג היו, ונוצות-לא לי... מלחמתי לא לחמתי.האש בוערת... ובדידותה הלא מפוארת של השמש, נשארה בלתי מופרעת. ואני מופרע.בגלות נותרתי. גם אתה רוח טובה שלי, רחקת היום ממני.לחלום, מתנת נעורים היא, ואני,לחלום גם הפסקתי. ו ממשיך יאיר מהגלות, לכתוב לידידו, אחיו בבית החולים, ב"עזרה נושיט": "זכור לך זלמן יקירי, סיפור סולם יעקב... סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמיימה ..כדי שראשינו יגיעו השמיימה דרוש סולם העומד ניצב על קרקע מוצקה .. ..אל תתן להתקרב לסולם, לאלה שלא יציבים על הקרקע.. אלה ישברוהו - מהסולם קורות עץ קטנים דקים, נסורת, יעשו..כדי מכל זה להצית מדורה גדולה, ויצהירו זו אש השמש הקדושה.. ואנחנו יודעים - אש זו, אש זרה. ותשאל יוליס, ובצדק - מה עניין שמיטה?! מה לו לעטי, ביום מתן תורתנו, להשבית שמחה, לחטט בפצעי העבר?! יש סיבה, זלמן, יש סיבה.. זמן מתן תורתנו זמן קבלת תורתי הפרטית, היה לי.. באותו יום, לפני שנה, יום שמחלונות בתי הכנסת שירת האקדמות בקעה - הקדימו שוטרי ישראל את יאיר ונסגר בבית כלא ומשם לבית חולים. ולימדני רב מוישה שנדרי בזמנו הפסוק `איך נשיר שירת ה` על אדמת ניכר` זעקו הגולים לבבל... בצלמי וכדמותי התחלתי לבנות את האלהים שלי, על אדמת ניכר. פ ר ק א - הכתב והמכתב אני ציוני. גם בשנת 2000 . אבל מה ערך ליהודי הציוני שאינו דמוקרט? ציוני ודמוקרט - שתי פנים של מטבע אחד. מה ערך לציוני אם במדינה העצמאית 1.025.000 איש מתחת לקו העוני?. איזה נחמה יש לציוני הדמוקרט אם אומרים לו שהחיים מתחת לקו הם ערבים וחרדים ברובם. ודמוקרטיה ללא תתכן בלא חופש הבטוי.לא יעלה על הדעת שבכל ההסטוריה של המדינה הדמוקרטית ישב אזרח בבית משוגעים על שהגן על דעותיו. ואפילו אחד ואחד בלבד. בודאי לא יעלה על הדעת שפוליטיקאי נבזה ינצל `חטא קדמון זה`ויוסיף עליו פשע של רדיפה עשרות שנים לאחר הכליאה שלא כדין?!אזרח יחידי זה קיים - וזה אני. אבל, הלוא את יודעת מושלי, אשתי היקרה, שכל חיי אני מצהיר שלא הייתי בן יחיד אפילו לאמי-אז אני אחתור לכתר ולתאר המפוקפק של בן יחיד במדינה בת ששה מליון אישה ואיש?!אני מכיר ויודע היטב מה המאפיונרים שעוללו לי, עוללו ולך ולילדים - גם כשאיני יודע על אחדים, עשרות ואולי מאות כמותי. וכך התחיל הסיפור ב-1959, דברים שלא קראת אפילו ב`בסעור97` דיסנצ`יק עודכן 3.7.99 ירושלים, 15 לאפריל 1959 ה ע ת ק מ כ ת ב ג ל ו י - ש ל א ה ו ד פ ס ב " מ ע ר י ב " ירושלים, 2 לאפריל 9591 אל עורך "מעריב": כל יהודי הנוסע בכבישי המדינה נתקל יום יום בשלטים המכריזים על עתונך כעל "העתון הנפוץ ביותר בארץ". .. אולם לא פעם שאלתי את עצמי, האם רצינות זו באינפורמציה היא בעלת משקל אמיתי או בבחינת "צדיק בדורותיו". לפני כחודש ימים בחנתי הדבר הזה.. להסביר מה תפקידו של עתון רציני אין כאן המקום; לבעל מקצוע העוסק בדבר שנים רבות, התיאוריה של הגינות בהכוונת דעת קהל ברורה לך די הצורך, אך מסתבר שתיאוריה זו מתנפצת לרסיסים בעמדה במבחן המציאות. עתון המדריך דעת קהל צריך לדעת למנוע מצבור קוראיו דברים אשר, הן מבחינה אסטטית, ו מוסרית פוגעים בטעם הטוב. לדעת לא רק מה להגיש אלא ו כ ע י ק ר מה לא להגיש. בחירה וברירה בנושאים מעין אלה לא עמדה לפניך בהגישך לצבור קוראי עתונך שגם אני נמנה עליהם,, את הספור הקלוקל של "בת טובים `, הנושאת שם דגול בישראל. אודה ולא אבוש שלא קראתי אלא שלש שורות בספורה של "מדמוזל ד." כפי שנסו לקרא לה, ומה שאגיד הוא על סמך שלש שורות אלה ועל ספורים שהגיעו אלי רק ממקור שני. תשאל אם הדבר מספיק אגיד לך שאני נמנה על חסידיו של ,הקולגה" של יעל דיין, שאמר שהקורא יצירה ספרותית בתרגום כאלו נשק את אמו דרך צעיף, לכן, היות והיצירה באנגלית לא הגיעה אלי ובשפה העברית, עם כל הכבוד שאני רוכש למתרגם, לא אוכל למצות את עומק המחשבה ואת עושר הרעיונות, החלטתי לחכות עד אשר בתי המסחר לספרים יוצפו ביצירה הזאת, אשר בלי ספק תקבע תאריך בתולדות ספרות הנוער העברי והנוער העברי בכלל. אך, מסתבר שלא כל אדם חושב כמוני, והבנת שיצירת מופת זו צריכה להמסר בהקדם הרב ביותר לצבור הישראלי, אשר אץ רץ ליצירות נצחיות, ואפילו בתרגום. אדוני: נוער ישראלי יצא לפני שנה וחצי למוסקבה והציג אותנו שם, ודרכם ראו יהודים וגויים אותי ואת אחי, את חברי ואת חברתי. כלנו התגאינו בכך. צעירה ישראלית יצאה לפני פחות משנה לפריז והציגה את עצמה כקצינת צה"ל,, ודרכה ראו אותי ואת אחי, חברי וחברתי. אך לא זו בלבד; צעירה זו היא בתה של אישיות אשר עם מדים הפכה להיות נכס לאומי של המדינה הזאת, והציגה את עצמה ואת הוריה ודרכם את הנוער הישראלי ואת הנהגת המדינה ככלי משחת אשר כל רואהו ירתע ממנו. אנשי עסק בחו"ל קפצו על המציאה הזאת ועל כך אין לתמוה. אנשי עסק בחו"ל קפצו על המציאה הזאת, אך עליהם אין לנו שליטה; אך לגבינו, בארץ, אם הכבוד הלאומי טרם נבל, אם אנחנו משוכנעים שאחיותנו המשרתות בצה"ל אינן כפי שהן מתוארות על ידה, אסור היה לנו לתת פומבי ליצירה קלוקלת זו, ואתה אדוני, ידך היתה בדבר הזה. אולי יוגד שבין כה היה הספר מגיע לארץ ונקרא בלועזית, אזי לפחות היינו יכולים להראות בצורה הפגנתית שאינה משתמעת לשתי פנים שיצירה זו נפסלה על ידינו, כאנשים בעלי כבוד עצמי וחוש הבחנה בין טוב ורע. לא יחסר מי שיגיד שמתוך קנאה נכתבו דברים אלה ועל כן ממהר אני להכריז שאמנם קנאה הדריכה את עטי בכותבי דברים אלה, היא קנאה לכבודו של הנוער הישראלי . אם יעל דיין נושאת באשמה ובאחראיות על הוצאת שם לא טוב , אחראיותך ואשמתך גדולה הרבה יותר בהיותך אחד האנשים אשר עליהם להדריך ולהכוון את הצבוריות הישראלית. בזמן אשר רב מאמצם של מחנכים למנוע תקומת דור של סנובים וקריאריסטים אשר בין השאר מתנכרים לשפת עמם, אתה נתת יד לסנובית וקרייריסטית ועשית שרות דוב לאלה אשר הפקידו נכס כה יקר בידיך, בהכוונת דעת הקהל.. למעשה ביש דומה היינו עדים לפני זמן לא רב כאשר הקולגה שלך מ"הארץ" פרסם בהמשכים דברי השמצה ופורנוגרפיה בחתימתן של יהושע בר יוסף. הדבר הכה גלים בארץ והעורך הסיק את המסקנות ואם זכרוני אינו מתעה אותי, פרסום הספור נפסק.. אני חושב שאביע דעתו של צבור אחראי אם אגיד שנותרה לך דרך אחת לתקן את המעוות הגדול אם כי זה יהיה רק במקצת:עליך להסיק את אותן המסקנות שעורך "הארץ" הסיק במקרה הדומה חתימה וכתובת. וזה היה ראשותו של מאבק. עברו שנים וחזרתי והרהרתי על חופש הבטוי. והמאבק , הבנתי, הוא מקדמת דנא. והסתבכתי. הסתבכתי עם אדם ואף עם אלהים הסתבכתי. לאותה התקופה שייכת הגדרתי הבסיסית על ה`אגואיזם החיובי`. לא משתי ולא זזתי מהגדרה זו כחלוף הימים, והדבקתי בה אותך ואף את כל אחד מהילדים. אין מוסרי יותר ואין הוגן יותר וחברתי יותר מה`אגואיזם החיובי`. בעקבות זאת השתחררתי מ`ההערכה` ואפילו מהדיון האובייקטיבי. מה שרחוק או לא נקלט בסובייקט שלי, בנשמתי, איננו קיים בשבילי. לימים ראיתי שאני, בלא דעת, כוונתי לדעתם של גדולים שנסחו זאת כהתקוממות נגד ה`אוביקטיבי הטהור`. אגואיזם חיובי כי אני חלק מחברה וחייב לתקשר עמה ובלשון המובנת לה..אחרת עצם המלה חיובי גלומה באגואיזם עצמו, כפי שהבנתי אותו. ומפרעה ראשונה בנידון - אדם הדואג לעצמו חייב כצעד ראשון להגדיר גבולות האגו - אישיותו. אדם כזה ייסרב בכל מחיר להיות למעמסה על הזולת, כי במעמסה זו הוא בפועל, משעבד את אישיותו לזולת. שנים רבות לקח לי להבין שהמבקש- ואפילו רחמים ולא רק צדק, מעניק לזולת הזכות לסרב. וגם כאשר הזולת אינו מסרב - המצב אינו טוב יותר בהכרח - הוא אסיר תודה נהיה . מצאתי עצמי איש רב ומדון. כאמור עם אדם ואף עם אלהים. בסיפורי הגן עדן מצאתי ראשית העימות בין אלהים לנחש, והאדם וחוה בתווך. אבל לא רק בעימות. אם תדרוש לכבד את זהותך, בפרוש תידרש לכבד את הזולת. וזהותי תפסתי אז כזהות הנחש. וכך כתבתי כעבור שנים , פרוש שלי על הסיפור ההוא - ב ג ן ויוסיפון, עברתו בערה בו, וצעק לעברי: נ ח ש ! ואחייך ואשאל: ארסי? זעמו הכפיל ושילש: נחש, נחש, נחש! ואתקן. אך קולי לא שמע.. לא שמע גם הפעם, כי כעס. ואתקן ואוסיף - לא רק נחש. גם עבד עברי שיצא לחופשי, כי אזנו לרצע להסכים, לא הסכים. הנושא "גן העדן", העסיק אותי, מספר פעמים.. כך פתח יאיר דרכינר טיעונו הארוך ביותר ששמעתי מפיו: ידעתי שאני יהודי. ידעתי שנושא אני שמו של יהודי גדול בישראל. והאיש לא היה איש ריב ומדון. ההיפך מזה. כתב על "שמירת הלשון". וחי בשלום עם בני האדם, עם אלוהיו.. ואצלו קראתי, בפעם הראשונה: "שומר פיו ולשונו - שומר מצוות נפשו".. וכאשר בן 22 הייתי, נוכחתי לדעת שאין הכלל הזה יכול לחול גם עלי.. אז למדתי, על בשרי למדתי, בדרך הקשה ביותר ש"שומר פיו ולשונו - שומר מצרות ג ו פ ו " ושחרור פי ולשוני, רק הוא מצרות נפשי ימלטני. ואז נטלתי סמים. הלכתי לעסוק בעולמות עליונים, נוצות לא-לי, בדונג, לרגלי וידי, חיברתי.. הלכתי לבדוק עולמות עליונים.מאוחר יותר חשבתי - אתבגר. ולכשאתבגר, ורגלי על הקרקע יוצבו, ואחזור למרגלי סולם יעקב לדרוך, לא סמים אזדקק עוד. אקים לי משפחה ואישה שתאהב, ותכניסני בדרך כל בשר.. והיום ידעתי. אותה אישה טובה, אם לחמשת ילדי, בחינוך ילדיה הצליחה.. בחינוכי - נכשלה. ומנות הסמים גברו משבוע לשבוע.. מחודש בחודשו... ומשנה לשנה.. ומנת המריחואנה היומית שלי, הייתה ונותרה נייר ועיפרון, שבמשך הזמן הוחלפו בכלי מתוחכם יותר, במכונת כתיבה, שהפכה מכונת הירייה הפרטית שלי, וכלי הקרב, והנשק האישי.. ואשר לנייר - לא היה חשוב איזה נייר.. לא שטרות יקרים את עיני הוליכו שבי.. לא חשוב היה טיבו של הנייר.. ולעתים גם נייר טואלט נתקבל בברכה, ולעתים גם קופסה של סיגריות, ולרב נייר שגנבתי, נייר טיוטה מבית הספר בו עבדתי.הכל, כל נייר, כשר למהדרין היה, למלטני מצרות נפשי. ועל הנייר, דפי חיי, על נייר המורשת היחידה, אותה אוריש לילדי. ומהנייר הזה מזדקרות מלחמות ועונשים.. כעונשו של אבי אבי אבי מולידי, האדם הראשון שסרב, בגן עדן של טיפשים, לכלות את חייו.וכאמור, נושא הגן עדן הדיר תנומה מעיני. ולא ליל אחד. בסיפור ההוא ראיתי ראשית ותכלית. ראשית החוויה האנושית שלי, ותכלית של חיי, משסרב אבינו, בשמנו, להיות לעבד בגן עדן של טיפשים. באותו סיפור - ראשית ותכלית, על הקיים בו, המרומז והחסר באותם פרקים. באותם פרקים קבע ההוגה היהודי האלמוני הקדמון את הפרוגרמה של היות האדם עלי אדמות.. האדם מול ההוויה, מול הבלתי ניתן להשגה, והקרוי בפיו אלוהים. על יחסי המשפחה שלו, ויחסו אל החי סביבו, ובראש וראשונה אל נציג האמת - הנחש. לימים, כאמור העברתי הזדהותי מן האדם אל הנחש. וההוגה היהודי הקדמון ברא לו אלוהים שאת מהותו לא הבנתי עד עצם היום הזה. קל היה לי להגיד "שטויות". אני לא מאמין . אין בכלל אלוהים.אך נולדתי יהודי, ואין כל אפשרות לשנות זאת. אילו ניתן היה לשנות - חש אני , שלא הייתי עושה זאת היום בעד שום הון . כמו שהורי לא הייתי מחליף.ביהדותי מוצא אני קדושה גם כשאני מגדיר עצמי כחלוני בתהליך. ולאחר הדברים האלה - לנושא. אתחיל ואגיד שמאמין אני באדם, ומאמין אני בעליונותו על כל שאר הברואים, ואיני מסוגל לתפוס את המושג המיסאנטרופי, ולשייכו לתכונות אנושיות. רק מעוותים, בני כלאיים, חסרי שורשים, וחסרי צלם אנוש ", יכולים להגיע למצב של מיסאנטרופ. ומאמין ומוקיר אני את האדם על חולשותיו, על לבטיו, על יכולתו להגיד דבר, ולחזור ולהצטער על כך, ובזאת להכיר במגבלותיו.. אינני מאמין כי יש אנושיות באותן הדמויות החריזמאטיות, שאלוהים אתם, ולכן הפכו בעצמם, לאלוהים - אלה אשר אינם טועים אף פעם.. אלה שכל חייהם יפי נפש הם. אינם כועסים ואינם מעליבים. אינם מקללים ואינם מפחדים, ובעיקר אינם מתמרדים.. ואם קורה ופעם הם מתמרדים, יכולים מיד ללבוש את הבגדים החגיגיים, את המסיכה הנורמטיבית, ולחייך כדי להסיר כל חשש, שאכן התכוונו ברצינות, במירדם.. ומיד לגשת להתרפס בפני כל תינופת, ולהנות מבשמיה, אם רק ניחוח של רשות, נודפת ממנה. במשפט הציבורי על הנפשות הפועלות בשלושת הפרקים הראשונים אני רוצה להיות סנגור של האדם וקטגור של אלוהים. שוב רבתי עם אלהים..וכך לעתים קרובות, ריבים ופיוסים עם אלהים ואדם,מבלי לוותר על הגיוני ורגשותי ובעיקר - יצרי הבסיסיים. זה קרה בגן עדן קדמוני. גן עדן בו יש מכל טוב, ובו אפשר לאכול מכל עץ.. בו לא נאסר לאכול מכל חיה ומכל רמש.. הוראות הכשרות של הרבנות הראשית , לא חלו על מלון "גן עדן הקדמון". באותו גן עדן היה אישור לכל מעשה, לא היה צורך במשטר משטרה טוטליטרי ולא בקג`ב כי היצורים באותו גם עדן לא היו חכמים ולא רשעים, ואפילו לא "מי שאינו יודע לשאול". כולם היו שייכים לגזע ה"תמים". היצורים באותו גן עדן כלל לא רצו לדעת, ולכן לא היה כל צורך בצנזורה.. כל כך מאושר היה אלוהים במעשהו המושלם שהאקט האחרון בבריאה, האדם בגן עדן של טיפשים, הגדיר אלוהים כ"טוב מאוד".. ו"אותו אדם מושלם" היה מסוגל פעם לשאול שאלות איוב?! או שאלות של נאמנות כפולה כ אברהם אבינו, לפני העקידה?.התלבטויות של אלעזר בן יאיר במצדה, או שאלות " ברוך ממגנצא, או יאנוש קורצ`ק בדרכו האחרונה?! ממנו גם לא נדרש האומץ של מוטי אשכנזי, המפגין הפגנת יחיד, לאחר שראה בנפול אחיו, על רשלנות של מנהיגיו, בני אלוהים.. ישראל 73. האדם ההוא נברא בצלם - בעל מנטליות פשיסטית, שקיבל את הכל מבלי לערער, כי גם לא היה מסוגל להרהר על שום דבר. אישיותו לא היתה ל"יצירה העליונה של היקום, " אישיות שמחייבת לקבל אחראיות אישית על מעשיו.. ואני רואה אותו בעיני רוחי, מתגונן על כשלונותיו, באומרו.. "בסך הכל הייתי רק בורג קטן במכונה, פקיד קטן במנגנון הקרוי` גן עדן של טיפשים". אבל האדם המתאפס כלפי מעלה, היה רודן כל יכול כפלי מטה. ובפיו חסרות שתי מלים יסודיות שמדברים בהן בני האדם.. הוא לא ידע לשאול "למה"? (לאיזו מטרה נבנה גן עדן כזה) והוא לא ידע גם לשאול "מדוע"? (משורש "מדע", המסביר את שורשי הדברים). גם ואפילו גן עדן של טיפשים אינו יכול להתקיים במתכונתו לאורך זמן, ואפילו עשהו אלוהים בכבודו ובעצמו.. וכבר אמר לינקולן "אי אפשר לרמות את כל העולם, לעולם".. ואלוהים ראה שיצירתו שלמה בתנאי אחד. מכל עץ הגן אכל תאכל, רק".. זאת תקופת גן הילדים, לפני עיצוב והיות אישיות של אדם בוגר. ובגן עדן של טיפשים חיים רק על ההווה ומותר לשאול שאלות ללא תשובות על עבר ועתיד. האדם הבוגר יכול להיות בוגר רק אם יודע לשאול שאלות על שורשיו, מקורותיו, וצאצאיו -פרחים ופירות..והאדם האינפנטילי כלל אינו מוטרד על טיב פרחיו ופירותיו.. בלי לדעת למה ומדוע הוא הפטיר על כל תהיה: ב "יהיה בסדר"...`סמוך..` והאדם האינפנטילי אוהב צעצועים, ובגן עדן של טיפשים צעצועים שונים. והאדם הבוגר , ילאה ,אפילו, מזהב ומהבדולח שהם בהישג ידיו; נמאסה עליו הוילה והחוילה.. נמאס לו, אפילו, להסתכל על העזר כנגדו, ואף להיות דבק באשתו, אפילו הם נפש אחת.. הוא רצה לדעת.. ולדעת גם אותה! כאשר יידע אותה, מסוגל יהיה להביט על עצמו, כבורא עולמות משלו - עולם משפחתו הוא. ואז - המהפכה הראשונה בעולם: והמהפכה לא על אוכל, לא על תוספת בושה.. כי על זהות העצמית, על הזכות והחובה ואלמנטרית לדעת, מהפכת המידוע הראשונית,ובעקבות הידיעה - לבחור, להחליט לבד מה טוב ומה רע - מודעות ערכית.. על החופש לעשות ועל הזכות לקבל אחראיות על מעשיו.והיצור האינפנטילי מתמרד ונהיה אדם, ומשלם על מירדו ומוצא מגן עדן לחיים, ונגזר עליו אחד ה"עונשים" הקשים והנעלים: "בזיעת אפיך תאכל לחם", בזיעת אפיך ולא בסיוע לשכת הסעד ו/או מועצת הפועלים. בשלושת שותפי החטא ראיתי סמל גדול. שלושת האספקטים באישיות. שלושה רבדים: השכל, הרגש (ושילוב של שניהם - המוסר). והיצר. ומצויים, בין שותפי החטא הקדמון.שלושתם מסרבים לקבל את הסטיגמה של ה" טיפשים", ותמורת סירוב משלמים בהגליה. * * * * לא התרשמתי מהדברים שהפנה נגדי יוסיפון, כשכינה אותי "נחש". וגם פה לא היה יוסיפון חלוץ, בכנותו אותי כך.ממשפחת הנחשים הנני, חזר והדגיש דרכינר יאיר.. חשבת פעם על גורלה של חית שדה זו?! דם קר לה.. אך משמתחממת הסביבה סביבו, היא יוצאת משלוותה , ומתערבת בנעשה, נפש פעילה במתרחש.. פועלת ומפעילה.. התחממו הרוחות בגן עדן, שעה שאלוהים בקש שלווה לאורך ימים, ואסר על בכירי התושבים בגן, שני עצים.. ובעצם אסר רק על עץ אחד, עץ הדעת..ומי היה הראשון שהלך לבדוק בדיקה מדעית, בסקרנות יוצרת למופת, מדוע אוסר אלוהים את העץ הזה, ושומר עליו מכל משמר.. והאדם, שבשום שלב לא הגיע לרמות אומץ הלב של הנחש, לא העלה מעולם על דעתו, להפר את המצווה. כי האדם וסקרנותו לא הגיעו לרמה של הנחש הקדמון. לא יכול היה להעלות על הדעת הרפתקה אינטלקטואלית מרתקת שכזו?! מי הלך?! הנחש הלך! אבי אביו של נחשון.. נחשון בן עמינדב, שהתנדב דורות לאחר מכן ,לעבור את היאור שישחרר את בני ישראל מגן עדן של העבדות המצרית.. והנחש בא ובדק.. ומצא שהעץ ראוי.. מצווה להסתכן כדי לצאת מרמת חרק או דג או אדם אינפנטילי ..בעל חי מדעי היה הנחש. לא נעצר בפני גבולות כשחיפש האמת. בעל חי מוסרי היה הנחש כשבקש להקנות האמת שגילה לזולתו. ולא סתם הוא נקרא נחש.. מדוע לא קראו לו רמש?! מדוע קרא לו כך האדם בתתו שמות לכל חי?! הנחש צנוע היה.. נסתר. נחבא אל הכלים, ואיש לא שומע עליו אלא לאחר שבדק שאלוהים נתן לאדם גן עדן פגום.. רק נזכר לראשונה בתחילת פרק ג` בראשית,צמוד למעשה הגואל, כזרז במהפכה הגדולה העומדת להתרחש.. ניחוש דומה להשערה.. ורק לאחר בדיקה, הניחוש הופך להיות קביעה.. וכבעל חי מדעי, מהפכן, מבין הוא שלא טוב היות לו המידע לו, לאלהים, לבדו.. וגם לא טוב כעת, שגם הנחש גילה מה טוב לדעת להבחין בין טוב ורע ומחפש עזר כנגדו.. ואל מי יילך?! לאדם?! לאינפנטילי?! והלך הנחש אל האישה. והערום מכל חית השדה בא אל האישה לשבור מוסכמות.. לנפץ בדותות, אפילו מקורם אלוהי, ולא בא נחש אל האישה אלא לאחר שחקר בעצמו את תכונות עץ הדעת.. יש להניח, איפה, שבעצמו אכל ונפקחו עיניו.ופקח עיניהם מעוד סיבה אחת.. בעל חי מדעי, לבדו, לא יוכל לעשות המהפכות הדרושות .. זקוק הוא גם לחווה, וגם לאדם.. במינוח מודרני "מהפכן מקצועי", או חלוץ, ן.. ומוסיף הכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם", ולא עיני שלושתם.. הערום מכל חית השדה, עיניו נפקחו, כבר מזמן. והנחש , ערום כאמת הערומה, שאין לה בגדים ומעילים לכסות בגידות ומעילות.. וכעת כח רב בידיו.. ועצמה , אם מוסרית,נבחנת בכוון בה היא מופעלת.. והשימוש בכוח, חשוב לפעמים שיהיה בעורמה כאשר ילדי הגן, אינם בנויים עדין, להבין קביעות אמיתיות, מרחיקות לכת.. והמדע, המדבר אל השכל ואל החושים המפותחים, יש ואינו יכול להגיע ישירות אל העיקר, ואז - פעולת איגוף מבריקה.הנחש חייב למכור את הרעיון במנות קטנות שהן אפשריות לעיכול, ומשתמש באמצעי המחשה: דוחף את האישה אל העץ, ומשכנע אותה שלא מתים אם נוגעים בעץ הדעת, כפי שהזהירה בעלה לחומרה- וכל המוסיף גורע, נאמר.. סגנון מחוספס יגידו עליו.. לא אסון.. ויעיל.. כי אמת נשמעת מפיו. והאישה משתכנעת.. מטמון עצום נגלה, לפניה. לנגד עיניה. מדבר לעיניים ולכל אחד מהחושים.. ולא פחות מזה - אל השכל הישר.. ונאמנה לאדם, היא רצה אליו.. וכאן הביטוי הנעלה ביותר של האישה, העתידה להיהפך לאם כל חי.היא התפתתה. סיכנה עצמה, טעמה בעצמה ונשארה בחיים, רק אחר כך הגישה לאדם. נתנה לאישה (שעדיין אינו בעל, ולכן היא לא נחותה בדרגה ממנו)..וספקו ייצר סקרנות אנושי שאין אנושי ממנו. אך הסקרנות נשארה, תכונה יסודית של האישה. ותרוץ , כנאמר,האישה אל האדם.. ויאכל האדם.. ארוחה משפחתית ראשונה.. מי משורר ויתאר ברק עיניהם של נאהבים, שסיכנו חייהם, האחד למען השני.. ומשנותרו בחיים - מכרו נוחיות של "אמרי הן", למען יהיו אנשים בוגרים יודעי טוב ורע.ונפקחו עיניהם והיו לברואים חדשים.. ברואים יוצרים שמרגישים.. כי ערומים הם.. העבודה הראשונה היא לשמור על היקר שבחיים: האיברים שיאפשרו לדעת זה את זה, ולהביא צאצאים לעולם. משנוכחו לדעת שהם יכולים להיות פרודוקטיביים, מאסו בבדולח, שהם וזהב שבגן, ויצאו לברוא עולם חדש, מבריק פחות, ללא מתכת יקרה, אך עולם בו יגדל האדם - ילדיו. לא עוד טיפשים בגן עדן של טיפשים.. עולם אחר, קשוח, קשה, אבל שאפשר בו לגדל ילדים. בזאת לא נגמרה המהפכה. תגובת הנגד עוד מעט תתחיל. ואלוהים שראה עתה כי עירום הוא בעצמו, זועף התהלך בגן..איבד עשתונותיו..מכנס את יועציו. ופחד משתלט על פמליית מלאכיו ושדיו.. והפחד מדביק גם את אלוהים: אם יאכל האדם גם מעץ החיים, גרוע יותר, עשרות מונים יותר, יהיה שווה דרגה לאלהים ומלאכיו. המוות חייבים לגזור עליו. לחסום הדרך לעץ החיים... לגרשו ומיד מהגן, ולהכריז על הגן כשטח צבאי חסום! אסור לצלם, ויש לגדרו בקונצרטינות שבעה, ולבנות חבלה, שלא יעיז האדם, שערום הוא עתה מכל חיות העולם, לעץ החיים להגיע. משונה.. אותו עץ חיים, שבעצם, לפני דעת עץ הדעת הותר באכילה, נאסר. שינוי במערך. "חיים ללא דעת, לא יראה אלוהים".גם דעת וגם חיים, בידי האדם לא יסבול אלוהים. וייערך "משפט חברים", משפט ראשון בתולדות המין האנושי. מבויימת חקירת העדים, גלגלי הצדק בפעולה. גלגלי הצדק חורקים. חנות הצדק טוחנות את הצדק עד תום. ואלוהים שואל: "איכה"? והמדרשים אמרו: זאת שיטת דיבור אנושית, ולא-היא.. לפניו עמד אדם אחר לגמרי, ואלוהים התקשה להבחין .. לא הכירו.. ראה אדם חגור חגורה, ושומר על איבר המין, ואלוהים לא הבין.. האדם שפחד שאל נקמות, יפגע, למנוע ממנו ילדים, ויסרס את איבר המין, רץ להיחבא. ומיד, שיטות חקירה מתוחכמות: "מי הגיד לך כי עירום אתה?" מול ועדת חקירה נשבר האדם. הוא נרגש, נפחד, ואינו מקבל אחראיות על מעשיו.. לא שמר אמונים, לרעייתו המסורה, והצביע עליה.והחקירה מסתעפת. לא שואלים את האישה. לא בודקים מחשבותיה.. על מרידתה נענשה.. אך גם היא בשעת מבחן, יורדת לרמת האחראיות של האדם. את נציג המדע כלל אין חוקרים. לא על מחשבותיו, ולא על מניעי מעשיו.אותו מענישים ומיד ! מאז בעל החי המדעי האמיתי על גחונו יילך ועפר יאכל כל ימי חייו.. ואילו האש כבר הומצאה,אש האינקויציזיה את הנחש המדען היה משיג. בין האדם לחווה אי אפשר עוד להפריד. מפרידים בין האישה לנחש.ומצוות אלוהים היא, שבן חווה ידרוס את המדע בראשו, והנחש העקשן לא נשבר. ולאישה נאמר: "בעצב תלדי בנים".. עד כה כלל לא נשאלה שאלת הבנים..משתרצה האישה בנים, חוק התמורה הקיומי - בעצב תלד. ואי השוויון בין המינים,לידיעת כל הפמיניסטיות, מן האלוהים - "והוא ימשול בך".. והאיש הפסיק להיות איש, לבעל ומושל עליה היה. ואל האדם: "ארורה האדמה", בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.. ובזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה.. כי עפר אתה.. ואשת האדם נהייתה "אם כל חי". וחרב מתהפכת, אף היא באה, לראשונה, לעולם. והוא קרא לי נחש., התזכור ראשיתו של הסיפור?! ואבין - פגעתי באחד הנפילים.. ואיבה אשית בין יוסיפון, האלוהי, לבין יאיר דרכינר.. הנחש על גילוייו.. ויאיר על גחונו יילך מאז, ועפר יאכל, בהילחם מלחמותיו. לימים למדתי לקרא קריאת שמע בזו הלשון ובתוספת מתאימה שמע ישראל ה` אלהינו ה` אחד, לכל אחד אלהים בנפרד לכל אחד שונה בכל מצב. אין אלהים זולת האלהים שבלבי, ומשלבי שונה מכל לב של אחרים יש לי אלהים אחד, פרטי, לא רק שכלו של הנחש בי, עמוק עמוק בלבי למדתי לגלות את האלהים שלי שעבר תהפוכות כפי שעברתי בעצמי, בעיקר משנוכחתי לדעת שאין אלא. תפיסה סובייקטיבית של החיים, המנווטת ע`י אגואיזם חיובי. קצת מורכב?! אני מבין עצמי היטב- היטב.. פעם - מקרה. פעם שניה - לא מקרה. פעם שלישית - שיטה. פעם ראשונה- מקרה?! 1959, דיסנצ`יק. פעם שניה לא -מקרה 1973-76 - יוסיפון - גושומן. פעם שלשית - שיטה -תקופה מאד ארוכה ושיאה 1999 הוי לו למוותר בפעם השניה. , מנסיוננו ועל בשרנו,אני ואת מושלי, וילדינו, חזינו מה קורה למוותר בפעם השניה. האיפוק נחשב לחולשה,היינו חלשלושים, פרייארים. טענתנו על עצמה מוסרית שבהבלגה ,זכתה לחיוך ציני סלחני. התנחמתי בחלוקת העבודה בבית. את עשית כל הפעולות הזוטרות, אני הפעולה המרכזית-הורדתי את פח הזבל. הבנתי שטיפול בזבל הוא לי יעד ההסטורי, בגלגול חיים זה.ברכתי את האל, באחד מנסיונות ההתפייסות אתו שלא עשני אישה אלא זבלן.. מושך בעול,משיב הרוח ומוריד.. הפח. אבל חייבים לחזור ולהגדיר שרשיה של הפעם הראשונה. בקיצור. ה ע ת ק מ כ ת ב ש נ י ש ל א ה ו ד פ ס ב " מ ע ר י ב " ירושלים, 12 לאפריל 1959 אדוני העורך: בדפדוף בעתון ראיתי עוד ש`הפנים החדשות` טרם התישנו ובמיוחד התעכבתי על ת.ד. 1941.קראתי בספוק רק ש"קוראים מגינים על יעל " ואת מכתבי "המרחם" אף הוא עליה אך המתקיף ישירות אותך, לא מצאתי משובץ במדור ההוא. ליחס את זאת לתקלה בדואר ישראל לא רציתי; . עורכי עתונים אחרים ישמחו אם מכתבי ההוא ומכתב זה יגיעו לידיהם. לו הייתי מסתפק במועט, הייתי כבר יכול לציין על נצחון שלי ושל אלה שהגיבו כמוני בכך, שעל אף התגובות החיוביות של קוראים המגינים על יעל דיין, הספור לפתע מצהיר בשוליים שלו: " ה פ ר ק ה א ח ר ו ן - ב י ו ם ו` - 17 ל א פ ר י ל " פרוש הדבר שלמדות דברי התמיכה שפרסמת, תגובות דעת הקהל הרצינית קבלה את הדברים במורת רוח, וספור זה נקטף באבו. ועכשו הערה לפני שאני עובר לענות לקוראים אשר הגנו על יעל דיין. חרגתי מהרגלי וטעמתי את טעם הספור של יעל דיין. בתרגום, ואף כי הפרק האחרון טרם הגיע לידי הגעתי לידי אותן המסקנות עליהן עמדתי במכתבי הקודם, ושוב אני אומר לא לגביה אלא לגביך, ובמיוחד לגביך. ורושמת אמירה שמואלי לטובת סיפורה של יעל "... אולם עלי לציין שאם לא תארה יעל דיין את פרצופו של מאה אחוז של הנוער שלנו, הרי תארה נכונה 75 אחוז, וזה יכול לצער כמה חוגים של נשים צדקניות או לשמוח, זוהי עובדה..." ועניתי - קודם כל, לשם זהוי, אני רוצה להגיד לך שאין לך לחשש שצדקנית כותבת אליך, גם לא צדיק וכל שכן לא אישה, והעובדה שאת, לטובת יעל דיין קובעת, הרגיזה גם אותי. את אחראית למה שאת כותבת? פרוש הדבר שמכל ארבע בנות שמתהלכות ברחוב, שלש הן מהדגם שיעל דיין הציגה? פרוש הדבר שאחיותיך או בנות דודיך (אם הן קיימות) הן בעלות כזה פרופיל של מוסר מפוקפק? ואני אומר אחיותיך או בנות דודיך, כי אני יוצא מתוך ההנחה שעל עצמך לא תקחי את הסכון שיקראו לך באחד הלילות "יעל דיין אחת". הזהרי מלשחק עם מספרים, בכלל ,ובואך לדון אנשים בפרט. ולבסוף אני רוצה להפרד ממך "כבוד העורך" בברכת שלום נאמנה, אך מסופקני מאד אם אחולי אלה יתקיימו לגביך הפעם, הן אם תפרסם, הן אם תמנע מפרסום מכתב זה. חתימה וכתובת. ר ש י מ ת ה א נ ש י ם ו ה מ ו ס ד ו ת א ל י ה ם נ ש ל ח ו ה ע ת ק י ה מ כ ת ב י ם ה ר צ " ב מגיע ל33 כשהראשון לראש ממשלת ישראל ושר הבטחון והאחרון אגודת העתונאים המשפט המסכם את המכתב השני היה משפט המחץ. הוא מחץ אותי לעשרות שנים. בו נתלה אריה דיסנצ`יק לתבוע אותי על `איום בכתב`. לרגע לא התכוונתי אלא למלחמת תרבות, אבל אז הבנתי כלל בסיסי - שהמאיים - רק מחליש עצמו. מתכוון אתה לעשות - יש לעשות ולא לאיים. מאז למדתי לקח לצרף לכל מכתב הפסקה `כל אשר יעשה בדרכים חוקיות ודמוקרטיות ייעשה. אבל המחיר שלמתי בסדרה ארוכה של ענויים. `עזרת נשים` היה `קטע` - מקרה ראשון. דיסנצ`יק את שות` ניצחו במערכה הראשונה, ניצחון מוחץ.. נגזר עלי לעזב את היבשת. בקשתי לי ארכיפלג . אי החירות או אי השוויון או אי השפיות. הובילוני אל התור. לאי. לאי-השוויון, לאי-החופש, לאי-השפיות. 1959. ודיסנצ`יק- מעריב לא פעל לבד. הם פועלים חבורות-חבורות, כנופיות-כנופיות של `שמר לי ואשמר לך`. ` ה א ר ץ ` והארץ לא היתה תהו ובהו. סדר למופת היה. הסכם לא כתוב בין עורכי העתונים קבע שאין העתון האחד תוקף את השני. יכולת, כמובן, לתקוף מבקר המדינה, ראש הממשלה,נשיא בית המשפט, נשיא המדינה אבל חסינות אמיתית היתה לעורך העתון.. המבקר את כל העולם חסין בפני כל בקורת. חה`כ גרשון שוקן היה עורך `הארץ` כשקרא לציבור ב-5.6.59 לבית האזרח ברמת גן לסימפוזיון על הנושא`תפקידו של עתון בלתי תלוי`.במודעה הובטח שינתן לציבור רשות הדיבור.אמרתי לעצמי - זו הזדמנות לפרוץ את המצור וההשתקה של `מעריב`. הכנתי שעורי בית .וסיכמתי לסיים, לאחר הנמקות, במשפט הבא לא אגיד שאתה, גרשון שוקן, אשם באותה המידה שהקולגה שלך אשם, אך אשמתך איננה נמנית עם הקלות ביותר, הספקתי לאמר כמה משפטים באסיפה..קמה מהומה גדולה באולם..לא נתנו לי לגמור - ובעיקר -להשמיע בפני פרלמנטר בישראל ועורך ראשי של עתון המלה `מוסר`, גורלי נגזר. לא שקטתי. הרצתי מברק לקול ישראל בירושלים. לא היה כל התיחסות.. ניצחו ההראלים את המצוקים ערב שבועות , 6.6.59 הגעתי ל`עזרת נשים`, אחרי יממה בתא המעצר במשטרה, במגרש הרוסים. עברו הרבה-הרבה-הרבה ימים ומתברר שלפי אותה השיטה של שמור לי ואשמר לך עובדת אגודת העתונאים ומועצת העתונות. כשעמדו ב-1978 להעניק לדיסנצ`יק פרס סוקולוב ערערתי על כך.יהודה גוטהלף, אומרים איש מוסרי לכל הדעות, התחנן שלא אבוא לטקס להשבית את השמחה. ימים רבים-רבים-רבים נוספים עברו.הצלחתי לחבר מחזה בשם VICTORIA בנושא. הבאתי אותו ליוסף טומי לפיד, למתי גולן, ולאחרים מכובדים.כל אחד מצא את הדרך, למען הדמוקרטיה, להתחמק מלגעת בתפוד הלוהט. והילדים שמעו הסיפור החסידי.שמעו על הרבי המופלא שהיה גם חכם גדול. יצא שימעו שהוא מסוגל לפתור כל בעיה.תיקן הרבי - `כל בעיה זולת אחת` לא שמו לב להערה. חסידים צבאו על ביתו וכל אחד יוצא מרוצה ומהלל ומשבח חכמתו של הרבי.הגיעו הדברים אל האפיקורס התורן.בקש להתקבל, בלא אומר ודברים לערוך לו מבחן. ובכן, מהן בעיותיך, שאל הרבי. הוי , רבי , יש לי בת שהגיעה לפרקה וחייבים לדאג לה לנדוניה ואז יבוא גם חתן. תרשום לעצמך - 200 רובל. וזה הכל?! הוי, לא, רבי.. אשתי חלתה וחייבים רופא ותרופות תרשום לעצמך 60 רובל. וזה הכל? הוי, לא, רבי..עגלון אני וחייבים להחליף סוסה שהזדקנה וגלגלים לעגלה. תרשום עוד 80 רובל..יש עוד בעיות? החורף קר והגג דולף וצריך עצים לתנור תרשום עוד 50 רובל..זה הכל?! כן..איני רוצה סתם להכביד. ובכן יש לך בעיה אחת . 290 רובל. הבעיה הזאת היא האחת שלא אוכל לפתור. עמדה גם לפני הבעיה האחת שנותרה לי. לא הכתב פתר ולא המכתב. ניצח מסך העשן את רוח המדבר.חייבים למצוא את הלוחות. הלוחות הראשונים. פרק שני - נדודים נפגשו שני חסידים וכמובן, בסוף השיחה, מהללים את הרבי, כל אחד הרבי שלו ומופתיו. אומר האחד - קרה מקרה והרבי נתקע ביער וגשם זלעפות שוטף ויום ששי מתקדם, והוא עלול לחלל את השבת. התרכז הרבי בתפילה ובתחנונים והנה - מצד ימין גשם זלעפות ומצד שמאל - גשם זלעפות והרבי נוסע באמצע, כבני ישראל בים סוף, ביבשה. הגיע לביתו בשלום ,ולא חילל את השבת. משיב השני - אין להשוות לנס שארע לרבי שלי . נתקע הרבי שלנו ביער בערב שבת ומתקרבות השעות בין השמשות ,מתרכז הרבי בתפילה ובתחנונים שלא יחלל את השבת..והנה מצד שמאל - שבת המלכה ומצד ימין שבת המלכה ובאמצע חול, והוא נוסע בדרכו. והגיע הרבי אל ביתו ולא חילל את השבת. ובעל מופת קטן אני. ואני נודד בגשם זלעפות ובאמצע הדרך עושה שבתי חול ,וימין ושמאל רק חול וחול ובאמצע חול. ואני מעלעל ביומן מסע - השנה 1960 ומגיע לקולוניה לאפין שהבארון הירש הקים לפני 80 שנה PAMAPAS של ארגנטינה. כפר יהודי. בית ספר יהודי ואני מפקח מטעם ועד הקהילות בבואנוס אירס על חינוך יהודי של הילדים.וקולוניה לאפין מעוז הקומוניסטים היהודים. במוסקווה כבר היתה ועידת העשרים וחרושצ`וב הוקיע בפומבי את סטאלין.לא- כך בקולוניה לאפין. לאפין מעוז הקומוניזם השמרני ובתור שכזה - אנטי-ציונים מובהקים באידיולוגיה. מובטחת לי הופעה בפני הציבור. עימות אמיתי. כלבבי. אני קורא, בימים ההם באינטנסיביות, מחשבת אבי הציונות - זו שנת המאה להוולדו. דוקא אני, המגורש מהמדינה הציונית, בוחר לי בלאפין לעלות על הזירה בנושא שמובטח לו התקפות מכל הכוונים. אני ציוני. גם אז. ציוני גולה. עומד בהתקפות. אני מרוצה. למחרת ממשיכים. היעד הבא גנראל רוקה, 1200 ק`מ מהבירה בואנוס אירס. גם כאן ישוב יהודי. גם בית ספר יהודי, לומדים בו יידיש ועברית וחגי ישראל .הכל על קצה קצהו של מזלג. ספק אם בשעת הסכנה יודע ילד יהודי כזה לאמר `שמע ישראל`וההתבוללות אוכלת בתיאבון. נשואים מעורבים על כל צד ושעל. עוד בקור בבקר אצל המורה והתלמידים והרצאה בערב, להורים . אחד ההורים תופס אותי בצד ואומר לי תעמד הערב לפני הדוכן ותהיה לנו חזן. נסיתי להתחמק. שכחתי מתי התפללתי לאחרונה, ועוד לפני התיבה? לא הרפה. בגנראל רוקה הייתי גם חזן. והילכות שחיטה -אתה יודע?. אל תגזים, עניתי. עוד-מעט-קט תציע לי גם מוהל להיות. ממשיכים לנסוע. ממשיכים. היעד הבא זפאלה, 1600 ק`מ מהבירה, משם מבחינים היטב את רכס הרי האנדים המרשימים. כעבור מספר חודשים נעבור את זפאלה בדרך לימות שבדרום ארגנטינה, עד NAHUEL HUAPI מהנופים המרהיבים שבתבל, אומרים המבינים. בזפאלה 20 משפחות של יהודים בשנת 60 לא ויתרו על בית ספר יהודי.אין כאן שום ויכוח על התכנים, רק שהבן יידע לאמר קדיש לאחר מאה ועשרים. קדושה בתוך החול. `עוד הותיר אלהינו לפליטה גדולה גחלת לוחשת בערימת הדשן`. ובדרך לזאפלה אני עושה היכרות עם מבצע נחשון שהיה בארץ ב-48. היכרות יותר מעמיקה עם בן גוריון, שר הבטחון של אותם הימים. דברי הזקן בפני המפקדים - נקוו דמעות בעיני.עוד דקה קדושה בתוך החול. חוזרים לבואנוס אירס ואתי עובדת תריזה. מזכירה מעולה שלא הקימה משפחה משלה, והעבודה ממלאת חלק חיוני ומרכזי בחייה. מצאנו לנו שפה משותפת. שמאלנית כמותי חוץ מאשר כשדנים על פידל קאסטרו, אליל הנוער באותם הימים שבראשית שנות ה-60. תריזה שרופה על פידל ומשטרו. מופנית אלי הצעה לטוס לעבוד בהבאנה בירת קובה, בקהילה היהודית. אני שוקל ודוחה.אני מתכנן לחזור לארץ ובקובה מובטחת הכניסה, לא מובטחת היציאה החופשית. מתלקח ויכוח נוקב על ההצדקה של מהפכה, אפילו פתרה כל בעיות החומר של תושביה, רק שאין בה מקום לדעות אלטרנטיביות. באופוזיציה יורים בדיוק כמו בימי באטיסטה הרודן המודח. לי יש רקורד. אספתי שעות-עונש על חופש הבטוי. לא הכל אני מסוגל לגלות לתריזה. היינו ידידים טובים, חלוקים עמוקות בקשר להגדרת מהותה של מהפכה, ומהפכת קאסטרו בכלל זה. ולמרות השליחות החינוכית, היהודית והציונית, היעד לחזור לארץ לא משתנה. הציניות כבר חלחלה ומחלחלת בעורקים. 1963 התחתננו. לא אחת אמרתי לך שאדם עם התרמיל על גבו, ועם המזוודה ביד, כמותי לא היה צריך להקים משפחה. זה דבר ההגיון. במציאות גם גליתי לך שאני לא השתגעתי אחריך באותם הימים של ערב ובעקבות החתונה. לא כך היה המצב, תודי, מצדך, שאם לא כן איך יכולת לעמד במבחן הראשון שהעמדתי אותך, וסיור ראשון לירושלים, היה להכיר את יוליס זלמן, האח בבית החולים `עזרת נשים`. ספרתי לך את כל עברי כדי שלא תהיי מופתעת מרכילות שתגיע לאזניך ממקור שני. והחלטת לבוא אחרי, מאז את יודעת שגם אני - כמנוח ,אביו של שמשון הגיבור, `אלך כמנוח אחרי אשתו. ובדין. ובצדק. ואני חוזר על כך עד לעייפות. בעיניך לא הייתי נחש. קראת לי MOSCA , אותו זבוב טרדן שלא נותן לך מנוחה. רבתי עם אלהים ואדם, נתת לי כל הסמכויות וכל הגבוי להתעמת עם אלהים. שום סמכויות ושום גבוי להתעמתות עם בני אדם. ידעת - אפצע מידיהם, יזדהמו הפצעים ותצטרכי לשאת אותי על כפיים, בנוסף לילדים הקטנים. כקטון ואלמוני בין התלמידים של בן גוריון, בנושא אחד, לפחות, לא הלכתי אחריו, הוא אמר - אני מחפש אישה יפה. שכל לא חשוב. שכל יש לי בשביל שניים.ובחר לו את פולה. לי היה חשוב שלאישתי לעתיד יהיה טעם טוב ושכל טוב. ומבחינה זו עלית עלי עשרות מונים. יש לך טעם טוב משלי. יש לך שכל טוב משלי.עשרות פעמים אמרתי וחזרתי `ראי את מי את בחרת כחבר לחיים, ואת מי בחרתי אני. מאז חוזרי ב-1962 ועד 1973 שתקתי. מכתב או שניים כתבתי בכל התקופה. היינו טרודים מאד בפרנסה ובגידול המשפחה. ערב המלחמה התעמתי עם יוסיפון. זה אשר צעק לעברי, אחרי הרבה זמן שלא שמעתי הבטוי `נחש..נחש תשעה חודשים פחות יום, באה לילינקה הבכורה, לעולם. רצינו בן ,בת באה. נזרק אותה לפח אשפה?! מה עוד שמהיום הראשון היתה לילינקה היפה בבנות. עם השנים היופי התחזק באופי ובגישה מוסרית ללא דופי. לילינקה היתה מהר מאד חלק מהקבינט- הטריונויראט -השלישיה השלטת בשבט, שכללה אותך ואותי שנה וחודשיים. רצינו שיבוא יניב באה דינאמיט. מה נעשה - נזרק אותה לפח האשפה? במרוצת הזמן היתה דינאמיט לחידה.. בהמשך אמרנו יש לנו שלוש בנות , בן ועב`ם - דינאמיט.. בלועזית כתבנו שמה TNV וכי יכולנו לגלות שבאמת היא TNT .איפה נמצא לה חתן, ברבות הימים?! שתי בנות, התרגלנו שלא משתינים לנו בפנים רצינו בת שלישית - בא לנו הזכר החכם. נזרק אותו לפח האשפה? ברוך הבא. הרגשתי כאברהם אבינו כשערכו לו, מסכן, ברית מילה. ונברך כי טוב.. מלחמת ששת הימים , צריך לאכלס בחיילים הגבולות החדשים הזמננו הבן השני- בן גוריון אמר ארבעה ילדים למשפחה, ואנחנו חיילים נאמנים, יורמים, אנחנו נאכזב?! 25 דקות הייתי אבא של ארבעה. המיקרובית יצאה אחרי פתיל קצר ומאז אנחנו משפחה ברוכת ילדים. אחת על שם יאיר דרכינר , שניה על שם אבי שנפטר כמה שבועות לפני כן.. ח מ ש ת ה ק נ י ם . החורף הקשה הביא אתו הדכאון.הזכר החכם ירש את המזוודה ויצא לארה`ב כמה חודשים לפני כן. והבן - כתבן קטן מאד היה ונשאר ,ולכן - מכתב בכתב ידו הפתיע עוד משלב המעטפה הסגורה. הוא מקבל דווח שוטף. אפילו יום-יומי, ויודע שמצבי לא טוב, בקש להתישב ולחלק אתי, לשעה אחת, בהרהורי לבו. הקשרים הם עמוקים-אמיתיים ושום מרחק גיאוגרפי אינו יכול להם, והזכיר שיחות רבות שנראה היה שהוא אינו מקשיב או קולט, ולהוכחה הביא סיפור חמשת הקנים. וחמשה ילדים היו בבית ושבע שנים מפרידות בין לילינקה הבכירה למיקרובית הצעירה, והבן הוא השלישי כשמבוגרות ממנו שתיים, וצעירות ממנו שתיים.. וטמפרמנט ואדרנלין היה בבית..ועקשנות.. ומריבות אין קץ.. ואני עובד ולומד.. ואת, מושלי, לא רק עובדת ולומדת אלא כל הבית הגדול עליך.. יש ופוקעת הסבלנות וצעקותי משליטות סדר לכמה דקות, ואחר כך צריכה אמא לבוא ולאסוף את השברים, כתוצאה מאותה הצעקה..יום אחד, בעצומם של אותם ה`קונצרטים`, אני מכנס את החמישיה, וגם את אמן, ומושיב את כל השבט לשיחה.. ונחה עלי הרוח.. כה נחה עלי - שכעבור עשר ועשרים שנה הם מזכירים את הסיפור, והפעם, כשאבא שוכב ממורט נוצות ושבור עצמות וכשהבן במרחקים צריך לשלוף את המועיל שבכליו סיפור הקנים משחק ומככב שוב. והסיפור - בכפר היה איכר זקן ,שכב כבר על ערש דוי, ולו חמשה בנים שלא הפסיקו לריב ביניהם כל החיים. פעם בגלל המשפחות, פעם בגלל הקרקעות, פעם על הירושה שישאיר האב עוד מעט,אחרי לכתו. כל מאמצי האב הזקן בעבר לדבר אל לבם לא עזר. שוכב הזקן החולה במיטתו וחושב שהוא חייב להעניק להם דבר מיוחד שעוד לא העניק עד כה. וחשוב מכל הנכסים החומריים שעליהם הם רבים.. חשב, חשב ובקשם להתיצב ליד מיטתו. כשהם עומדים סביבו בקשם לצאת ולהביא עשרה קנים שווים בעביים ובאורכם. לא לחים מדי ,ולא יבשים מדי,נתן לכל אחד קנה אחד ובקש לשבור אותו. כל אחד בתורו לא התקשה לשבור. עכשו בקש לאסוף חמשת הקנים הנותרים לאלומה אחת, ובקש מהראשון לשבור. התקשה. גם השני..כל החמישה התקשו. אמר להם האב FUERZA LA UNION HACE LA האחדות יוצרת את הכח. והסיפור מסתיים שהאחים למדו את הלקח.. אם כן או לא - לא אדע להעיד. לילינקה ודינאמיט והזכר החכם ופתיל קצר ומיקרובית למדו היטב-היטב את הלקח, והעבירו אותו הלאה למשפחות שבעצמם הקימו. וממשיכים הנדודים. לרב - לבדי, לעתים עם המזוודה והתרמיל. כך ב-1986 התגלגלתי לסדם. התחפשתי היטב מאחורי דמותו של נחמן של פייארברג ביצירתו `לאן` ואני הולך לי ממערב למזרח. זו השנה שעזבו עיקר השטח בלבנון והתבצרו ברצועת הבטחון. לשנה ההיא יש כבר 650 חללים לצה`ל..אני מנסה לארגן חתימות להקמת ועדת חקירה ונכשל בגדול. איש לא מעונין. מאז טפח המספר ל-1250 חללים. אין איש תובע גם היום ועדת חקירה, כאילו החלל האחרון נפל בתאונת דרכים אומללה. אין לכך אחראיים. הכל טעות מכנית, אפילו - לא טעות אנוש. לא כל הסיפור על מסע לסדום יכולתי הפעם להביא בפניך, מושלי, הסתפקתי בפתיחה ועד לעליה להר, שם יושבת המנהיגות של אותם הימים, לא שונה במהותה ממנהיגות אלה הימים. סדום הקדמה נחמן עזב את ביתו ועלה לארץ. השאיר אב זקן ואם זקנה, ולא חזר לעמד ליד מיטת מותם. וכאן - אכזבה רדפה אכזבה. ב-1976 נשבר. הוא החליט לרדת. זהרוני מחיפה, עצר בעדו. הזכיר לו שאביו קרא לו על שם נחמן, גיבורו של פייארברג. מזהיר אותו מפני ירידה.נחמן לא משתכנע לגמרי אך חוזר לחיפושיו - השפלה, ההר, המרכז. קריאתו הנואשת ב-1976 חוזרת על עצמה ביתר עצמה: "ירידה כערך עליון של הציונות גם ב-1986" רק הפעם, ילדיו שגדלו עוצרים בעדו. אומרים - הפיכה חדשה בסדום.. בסדום ועמ? רה נחמן ינסה גם זאת, ובחיבור זה מסכם מה שראה בשפלה ובהר ובככר הישנה-חדשה מבוא כנורו של אבא ואבא היה מציק לי עם הכינור.. מונח לו הכינור בארון ואין איש נוגע בו.. "בוכה לו הכינור" היה אומר לי. ואני, ילד רגיש, לא מבין. רץ לארון, מערטל את הכינור ומעלה קולות. לימים שנאתי מנגינות מכל סוג.לימים למדתי מהכינור הבוכה - אין להשאיר בעל נשמה בשיממונו. מוטב למכור אותו, לתתו מתנה. אין לתת לבעל נשמה לבכות בבדידותו. ואני ממשיך בשיירה - מחסום אחד, שני, שלישי. עד שבעה מחסומים והזמן מלמד - אין מחסום העומד בפני ההתמדה, הרצון ואם מחסום נועד לעצור - אדם נועד להסיר מכשולים וכשקשה המחסום - לפרוץ ,וכשמתוחכם המחסום - לעקוף וכשקשה ומתוחכם ומסוכן המחסום, מאד, מאד, להמתין . הזמן יעשה את שלו. ואני ממשיך. וזהרוני מתיצב לי באמצע הדרך.. כמו אז, לפני עשור, בעודו בחיים וחוזר על דבריו הקשים מלה במלה"אלו רק דבר בני על ירידה - הייתי קורע קריעה ומשכיח אותו מלבבי ואתה, נחמן, אל לך לשכ?ח מה השם שאביך קרא לך!"אמר, כמו אז. נעלם. ואני בשלי - באין מוצא לא אפחד גם מהמחשבה ההיא "ירידה היא הערך העליון של הציונות גם ב-1986" ואם צריך גם את זהרוני לעקוף?! עוקפים.. ואני ממשיך.. חלק א: שפלה. השפלה. מפתה וצרה מהכיל כל דורש. מגרה, מתענטזת, קוראת בקול:אל תהיי צודקת.. גם לא חכמה. לא צריך! בכביש, סקסית תהיי" וקורצת אדום! ושוב קורצת - צהוב וקורצת ומזמינה בשלישית: ירוק, ירוק.. בוא, בוא.. בוא ומצווה - קראו לנחשים! הנחשים, לבוא! ונחש ארוך מתפתל משתי קצוו?תיה, סביב צוארה - צפוניים - מדרימים, דרומיים - מצפינים ןהנחשים בעלי אלף עיניים בורקות, תאבות וכל נחש - אלף חוליות ולכל חוליה שם ייקרא- כרמל, מרצדס, סאאב וגם פורד והיא, השפלה, שלט משליטה בכל אתר ואתר.. שלט שלט הציבה - שלט שלט ירדוף.. כאן מוכרים אשליות לכל דכפין ואומרים הצ`רצ`לים - כאן סם, יזע ודמעות זמנים חדשים - ומוזיקה מודרנית, שתיים עשרה טון של ציוד רמקול ואני שומע - "כאן בארץ חמדת אבות.. התגשמנה.. כל התקוות".. מה? כאן? אני שומע נכון? כן! כן! קנקן.. עם רגליים חשופות.. קנקן.. ליטר פלוס.. ודאי אתה שומע נכון.. ואל תסתכל ברגלי הקנקן.. ואני חושב לי - מה מצא לו, לכל הרוחות, הזקן הזה, להזכיר לי חטא אבות, שם משונה קראו לי.. נחמן..נ.נח.נחמ. נחמן - לאכמן ביאליק? וקריאות מכל צד שוק המציאות.. בשקל חדש אחד.. שקים? לא! רק במזומן .שוק כאן, שוקטן, שוק גדול, מינימרקט, שוק המין.. שוק האון,סופרמרקט, היפרמרקט, שוקפרסי שוקבגדדי. פישפשוק? למה-לא? ויועצי התקשורת של ראשממשלה ארגנו סיור, בשוק.. ופוגש ראשממשלה אזרחיו הנאמנים ושואלים - לא הורדנו מן מן השמים, אולי גם לא מטר וטל אך.. דיגיטל?! טכנולוגיה, צמיחה? יש אדוננו ראשממשלה, יש! אל תקראו לי ראשממשלה. תקראו לי שימון.. והגידו: ואלקט - הרהיט היוצא מן הכלל - יש?! יש! שימון, יש! וסו?דסטרים? וזוגלובק?! יש! יש! שימון.. יש! ישימון. וזהרוני ידע לגעת בנקודות הרגישות שלי.. סחיטה פסיכולוגית, לכל הרוחות.. סחיטה, אלולי ידעתי שהאיש הוא טהור.. פייארברג..לאן.. משוגע.. נחמן.. וזהרוני אמר "לא לרדת!" כי ההרה לעלות. שם, אולי, לא מוכים בסנורים.. לא כל העולם ככר דיזנגוף.. אומרים - יש שבר על ההר. אני מספיק להציץ בעתון הישן, לפני חצות. אכן, אמת הדבר. רצח בדיסקוטק.בן 14, הנער.אני עולה ההרה. להר אני עולה. מכוניות חולפות ביעף. הנחש עולה לאיטו.. מתנשף ועולה, ואני בתוך השיירה, בתוך אוטובוס גדול, ענקי. מעשנים בפנים, אך יש גם הרבה עיניים כבויות. 650. אני מבקש מנהג האוטובוס 650 לפתח חלונות.. למען הנוסעים שעדין נושמים.. אין נןתנים לפת?ח חלונות. מטעמי בטחון, אומרים.. לא עוזר שאני ניגש לנהג אחת, שתיים, שלש ואומר לו, באמצע ובסוף אנשים ממשיכים להחנק. הנהג מביט בעינים זועפות. יש לו הוראות בטיחות.. יש גם הוראות בטחון. בימים כתיקונם מגיע כל אוטובוס לגבעת הכסאסאת, זו שמול הילטון פינת מוזיאון ישראל. ל-650 לא נותנים להתקרב לגבעה.. אומרים - ימים רעים אלה, כל הזמן שם - התקהלות. ה-650 חייב לעצור רחוק רחוק מגבעת הכסאסאת - גם מטעמי בטחון. בקשתי את הנהג שיירד אתי.. חייבים לעשות זאת.. חובה למשפחות השכולות.. חייבים - שעה, שעתיים.. נעיד.. נעיד ונחזור.. לא נפקיר את ה-650.. ובעיקר את המשפחות שלהם.. חוץ מזה - אין לי מה לעשות על הגבעה.הנהג סרב. יש לו הוראות.. גם לאייכמן הקטון, להבדיל אלף אלפי, היו הוראות מפורשות.. אך לא אמרתי לו דבר.. ירדתי לבד.. לבד, בתקוה, שאמצא שותף לעדות.. על פי שניים, קבעו, יקום דבר. בינתיים הגיעו זה ליד זה שיירה שלמה של אוטובוסים. להם - נותנים להכנס. הם תיקנים, אומרים.. קטנים.. 650 הוא ענקי.. אני מזהה כמה מהיורדים. אוטובוס 296 - גסטון מלכה מפ"ת, זה של הועידה.. כן.. כן. מ-297 יורד בייסקי, מ-298 משה וחצי יורד.. מ-299.. אחרים. לכל אחד, מלוה. דובר, כנראה. אני לא מוצא לי דובר שילווה, ידבר במקומי או לידי. ובית ישראל מודאג. צרות רבות פוקדות את גבעת הכסאסאת לאחרונה, והציבור חייב לדעת. אין להעלים דבר.. חייבים לנתח באיזמל חד. בנפשנו הוא, אומרים. דיון נוקב - הערב ישיבה פתוחה. ישיבת מליאה. מליאה ריקה. דמדומים..ו.. נדלקו האורות.. הטלויזיה מסתובבת בשטח.. היכון - מתמלאת הריקה.. עכשו רואים. חמורי סבר יושבים הנבחרים. כל אחד והנושא הגורלי שלו - דיון נוקב קרב יהיה הלילה ראה אותם שותקים ונכונים ועיניהם דולקות ברכם אלהים כי באה העת" נוקב.. נוקב מאד! נציג 296, משום חומרת המעמד, מוותר על זכותו לדבר.. אם יהיו מכות - יחזור.. גם בייסקי, אוטובוס 297 מותר. עולה נציג 298 ואומר כבוד היו"ר, גבעת כסאסאת נכבדה, אדוני שרבטחון מה שמענו בקשר לסבב במטכ"ל.. האם נכון ש.. עונים מהמליאה אתה ננס.. אתה אנס.. ומסורס - וממליצים להסיר הנושא מעל סדר היום. הצבעה. נוקבת. פה אחד. מוסר. מוסר השכל? עולה נציג אוטובוס 299 כבוד היו"ר, גבעת הכסאסאת נכבדה, אדוני שרמשטרה מה הדויין שלך, עם השב`ס.. למה לא נותנים למרוקאים להתקדם במדינה, אה? נו, תגיד.. אה? עונים מהמליאה - אתה עוין. אתה שמן אתה צרחן ומסריח ופטפטן וממליצים להסיר הנושא מעל סדר היום. הצבעה. נוקבת. פה אחד. מוסר. מוסר כליות? עולה נציג אוטובוס 300 אדוני.. וכולי.. וכולי.. מה קרה לו לזמיר, היועץ המשפטי, כלום אפשר ש.. מהאולם: אתה סרטן בגוף האומה.. אמשלך קדושה ואתה בנזו.. צבוע.. פשיסט! וממליצים.. וכו` וכו`.. מוסר.. עדין לא מוסר אוטנטונטי.. עדין לא.. רק דקה ואני ביציע רוצה להגיד שהכל חשוב, אך בסה"כ הכל הכל שטויות אחד גדול.. ומניות זה כסף וכסף זה עגול.. ולשב`ס אהובה - אזמה? והשב`כ שבק חיי שני מחבלים ושווק נורמות מוסר.. בפרוטה . אזמה ועוד פעם אזמה. ואזמה? אך שלנציג של אוטובוס 650 לא הרשו לדבר?! שש מאות וחמשים.. שש.. מאות.. וחמישים?! אח`כ הבנתי שהצדק אתם.. מיד הייתי מגלה שהנציג שלי, דובר במקום 650 שכולות אלמות, שהמוות שתק וגזל כל טיפת כוח להלחם.. שהנציג שלי הוא קומוניסט ועוכר ישראל ואשפיסט.. למה לי? ומה בכלל יש עוד לברר.. יהושע אמר לי פנים אל פנים - אין מה לברר.. הכל ברור.. אין להסיק מסקנות כלשהן.. זולת שצריך הכל להקפיא.. בקפיאה גם להקפיא.. ודו`ח וולד - לגנוז.. וההסטוריון יילך למשפט emiT וישאב שם את כל העובדות ומישהו, כנראה קרא מחשבותי.. כנראה.. באולם שמח.. זה קורא לזה חיזבאללה וזה עונה לזה אללא כרים.. כאמור, נוקב.. ובצורה נוקבת תופס מאיר שטרית מנהיגות, קם על רגליו ומנצח בשרביט מנצחים כרבן יוחנן בן זכאי מיבנה - הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים ומעשה כשפים, כאלו בפקודת הנציב העליון - קואליציה מקיר לקיר, כל הבית מתאחד.. אין יותר אוטובוסים.. יש שבת אחים" ומיד - "התקוה" - כולם על הרגליים קמים.. אין אופוזיציה, אומר ראשממשלה, לתקוה, כמו שאין אופוזיציה לשלום.. ואין אופוזיציה.. אין.. נצחה כאן שוב האמ"ת וכך יאמרו ויעמדו על רגליהם בכירי האומה והאל והשאר יסופר בתולדות ישראל וראשממשלה מרוצה.. הכל הסתדר.. ממחר.. למרוקו, קמרון, אלכסנדריה, ניו יורק, קנדה וממלא מקומו אינו מעופף - רק לעצרת האום ויו יורק, וחזרה ושר התיירות לפיליפינים, קצת הונדורס, קצת טייגואן ושרבטחון לפנטגון ושרו?צר לבנק העולמי והשר לעניני דתות - לותיקן.. ותיק הוא כאן.. חייב לפנות כסא.. שם. בותיקן אולי ימצא לו - תפקיד הולם והנשיא לפיג`י ואני רושם לי שנית - ירידה כערך עליון של הציונות גם ב-1986". וזהרוני עומד לי שוב על הזנב - ואני חושש שאובד את ילדי אם אזוז מכאן.. אומרים - שוב מהפכה בככר. הפיכת סד?ם ועמ?רה אמיתית. לשם. לשם לרדת מן ההר? והוא שוב חוזר ומציק.. באמצע המחשבה.. הפעם לא יכולתי להמשיך - נעצרתי.. הייתי חייב להשיב לו דבר.. אי אפשר היה להתהלך כל הזמן עם תוית הבוגד.. לא! מה אתה רוצה, זהרוני.. מה אתה רוצה ממני - כל אחד לסורו.. כל אחד ליעודו.. גם אני - אני יורד מן ההר.. לא רוצה יותר עסקים אתם!.. לא! אוטובוס 650 היה המבחן העליון.. אני ממשיך להיות ציוני, זהרוני.. לא אני הפכתי את עורי.. הם הפכו! לא אני.. נאנסתי כאן.. כל חלום עד האחרון נתצו, הרסו עד היסוד.. יש כאן בפרוש מקום לחיי גיטו יהודי.. במאה שערים, אני מעריך, הם חיים חיים שלמים, אך אלה - לא חיי.. יש מקום לגיטו עם תקיפים ועסקנים.. כמו שם.. יש כאן מקום לעיירה של טוביה, למטרופולין של מנחם מנדל, עם הבורסה היהודית מייד אין יזרעאל.. למה לא? הלכתי אל הסופר עתיר הזכויות. אמרתי לו שאני מבקש להפגש אתו. לפני שבועות אחדים הוא חתם עם עוד שלושה מבכירי הסופרים על עצומה למען ממשלת אחדות לאומית. אמרתי לו, 1986 עכשו, יצאו הכוחות מלבנון..ועדה על סברה ושתילה שבה `גויים רצחו גויים` גמרה את מלאכתה. רק מדוע 056 בחורים הלכו ולא חזרו - איש לא חקר ואמר דברים מפורשים לציבור. הזמינני ברוב כבוד לקומה ה12 , למשרדו באוניברסיטה. מפיו שמעתי מלים נחרצות. אין כל צורך בועדה. כל העולם ידע שהיה אורנים קטן וגדול. אין בכלל מה לחקר. חזרתי לביתי מבואס. רבי לא שנה - חיא מאין? פעם - מקרה. פעמיים - לא מקרה. שלש פעמים - שיטה. המכות הפכו שגרה.. עוד מכה, ועוד מכה, ועוד מכה והעיניים מסרבות להבחין .שנויים עדינים. הלך לי הענין בכל דבר שמענין בני אדם.המלחמות היו טעם החיים .כמה אנרגיות ידעתי לרכז.. היום כל המאמץ לייחל,כמו בימים דומים בעבר, למוות ,שיבוא ויגאל ממצוקה, מכאב שאין לו הצדקה, זולת פרנסות לרופאים. לך,ליקר לי ביותר, מושלי, שברון לב ולי אף לא קצה-קצהו של נחמה די, הרפה, הNWOD האכזר, עשית בי שמות אילו היה לי האומץ הבסיסי לאמר אחת ולתמיד, די . חפשו לכם פרטנר אחר למשחק. אחת לאחת כקלפים, המלחמות המאבקים הפנו מקום לכתיבה ועכשו גם הכתיבה נתעייפה.. כל אשר אכתב נראה לי חסר כל טעם. גם התיק שחשבתי להשאיר לילדי אחרי ,נראה לי מגושם, מטרד. גם אלהים לא מדבר אלי במצוקתי. אלהים בשרות המדכאים. כוח מוסרי? בעת המכות באחד המשברים אמר לי גושומן `כוח מוסרי - בגימאטריה ז י ן . לא מסתדר לך? נוריד ערך המוסר עד שלגמרי יתאים למשוואה` אחרי ה-DOWN באה התקומה, ומשכיחה לעתים כל אשר סבלת. עם התקומה - הסיסמא VMCMM = VENDER MUY CARA MI DERROTA שמשמעה - למכור במחיר מופקע, יקר ביותר, את תבוסתי התאוששתי מעט. התחלתי לחפש בניירותי. את `אונני`. מצאתי. בן 13 . שכב לו בארכיון 13 שנה בלי לצייץ. בא תורו. הוא מחפש האמת היחידה האפשרית בטרם יהיה בר מצוה. הוא מחפש שותף למסע למדין. למצוא צאצאים ליתרו, דרכם לצאת למסע חיפוש אחרי שברי הלוחות הראשונים. בקשתי זמן להרהר בדבר. הכתב לא עזר, המכתב גם הוא לא עזר..אולי הלוחות?! האידיולוגיה שבתשתית כל התשתיות. פ ר ק ג` ה א ת ג ר - ע י מ ות התיאשתי מעזרתו של אבינו שבשמיים. כל מאמין כותב בראש המכתב בע`ה אני - חע`ה שמשמעו - חבל על הזמן. אני מכין עצמי לעימות. FFF מפסיק להיות FIT FOR FIGHT ומקבל משמעות קרבית - FIT FOR FUCK ארץ לאפוניה הופכת לארץ הלאפעס. הדמוקרטיה הופכת לדמוכסאח. מדל`ן ומנמ`א מפסיקים לשחק במשחק. ומדל`ן = מח דל נקוטין - לא קולט כל זיפת ו מנמ`ה= מח נמלה, מצפון אמיבה..כאמור, מפסיקים. רא`ל שכל LOST מצביא החזית הנגדית, ומוסיקלויזנר הסופר נותן לו תמיכה רוחנית, ות`אל TOTAL-LOST ראש מטה לוחמים, ובבא צלי ומטומ..תמה ומאט-לאון וPAPACHULA והרשיPUTA-הפותה מארי-זונה מנהלת גזרה, וחנה-פלוצה-גורנישט עזר כנגדה, ו הגושומן.. תופסו מקום החחו`ז שעלה לגדולה, הפישפש עלה למעלה והתנחל בבניני עזריאלי.. איך אתה יכול לקרא לפקיד בכיר בשם חתיכת חרא וזונה?! לא יפה.. קוראים לו חחו`ז.. כשאתה מתקדם ולומד ערכן האמיתי של הזונות, מתוך יראת כבוד למקצוע אתה קורא לממונים על הפקידים הבכירים תחחו`ז שמשמעו תת-חחו`ז. גושומן בראש הפיראמידה עובר טראנספורציה ומוטציות כנדרש ל `גוש` אמרנו ביי, בייגוש, וגוש- גושו-בושו ומכאן קצרה הדרך לבושומן וגושומן. הנכדים לומדים את ההמנון השבט בסערה ננייקה ת`בצאל ת`ביגלאל ננייק.. אני כבר לא בודד בקרב. ואז מתחילה המלחמה על ילדים מתחת לקו העוני - 440.000 במספר ואחד הילדים מכל אלה זה אני, למרות שמזמן עברתי גיל 50 ואין כל סכוי לנצח. יכול רק להיות סכוי להפסיד בכבוד ואז נטבעת, כאמור, הסיסמא שציינו -VMCMD שפרושה VENDER MUY CARA MI DERROTA שמשמעה - למכור תבוסתי במחיר מופקע הפעלתי את כל הכלים האפשריים. התדפקתי על מאה וחמישים ושלש דלתות וכתובות. מאה וארבעים ושמונה אכזיבו. נותרה לי PAMPA, הסוסה של אבא על תקן `ויפתח אלהים את פי האתון` והנחש הקדמון, נעזרתי בו בכל הארס שיכולתי לגייס.PAMPA גם עברתה שמה ל`זעמן`, הנחש הגדול השחור המצוי בארץ.ויצאתי, שבועות אחדים אחרי הבחירות האחרונות למלחמה האחרונה. צ`רצ`יל אמר `היום היום הראשון של יתרת חייך` .ניתן לחכות. אופטימי. יש זמן. יש חיים מענינים בדרך לתליה חייבים לדעת בהם להתבונן. לא הכל מלאכי חבלה. ואף על פי כן - מזוית שונה ניתן לצ`רצ`יל להשיב. היום היום האחרון של חייך מראשיתם. אין זמן. מה שלא תספיק היום - לא יהיה. אורי סביר מספר שבפגישה הראשונה באוסלו בין פלסתינאים וישראלים רגע המבוכה נשבר ע`י ספור של אבו עלא , והסיפור,בערך, בזו הלשון עומד אדם ליד קבר אשתו ומתיפח, אין נחומים. רק מצליח להוציא מלה אחת מפיו `לבד` `ל ב ד `, `ל ב ד` בפעם הששית היא מלווה במנגינה, בשביעית בשירה ורקודים השמינית לבד.. סוף סוף לבד .. אבד הזכרון.. אבד.. בשעה טובה .משוחררים. דבוק , צא.. אותך, דיבוק, אני זוכר.. פרק ד - החנינה. אני מעיף מבט אל הכותל המערבי שלך, מושלי. אני מביט `במבט`. הוי, איך נפלו משמיים -מנהיג ש`ס המוכשר, גאון הקומבינה, עורך מעריב ושר המשפטים לשעבר וקציני משטרה בכירים,וראש הממשלה לשעבר,וראש ממשלה הנוכחי ונשיא המדינה.. ואני שואל - מאלה בקשתי חנינה?.. עם ילדים כשלי ועם נכדים כשלי ולידך, אני האדם שרשאי וראוי היום לתת ל ה ם חנינה. לא נפילים הם. חולשתם חולשה ממשית. חזרתי ובדקתי שנות המאבק הגדול - 1986-94 חתונות. רק בימים אלה חזרתי ליומן 1960 שלי ואני פתאום מגלה ציטטה של עגנון ב`אורח נטה ללון ``אי לשון ואי קולמוס שיכולים לספר שמחתנו..` החתונות בשבט ולילינקה הביאה את בחיר לבה. ובחיר לבה נשוי ללילינקה ולצה`ל.. ואעפ`כ מפעם לפעם מגיע הביתה לחופשה ,וכך עשו שלישיה. שלושת הפיראטים הבכור בין כל הבכורים, הבכורה בנכדות, והוטרינאר - אמיר ודינאמיט הביאה לנו דוקטור למשפחה. ואלה הביאו לנו את - חלב ודבש.. מיהו הדבש?יחליטו בעצמם. והזכר החכם הביא בחירת לבו, וביחד את גוליבר, הנכד היחיד הנושא שם משפחתנו. וטורבו -פתיל קצר הביאה את בחיר לבה וביחד הביאו לנו את שוקולד, מנטה.. וכלבה שהיא חלק אינטגרלי מהמשפחה. ולה קראו `מסטיק` ומיקרובית הביאה את בחיר לבה ושניהם הנכד האחרון, הנסיך הקטן ,רון. תשעה במספר שהם ע ש ר !!! והם שרים המנון השבט - הנה מה טוב ומה נעים `שבט` אחים גם יחד.. אבל לא רק זאת. כותל מערבי הקמת אצלנו, סבתא נאמנה. כל משפחה מיוצגת שם באמצעות הנכדים. מה אנחנו מראים לאורחים שבאים אלנו הביתה?.. מהן יצירות האומנות הכי יקרות - אם לא המופיעות בכותל המערבי שהקמת.. היו ימים בקשתי מאחרים חנינה. חנינו, קראתי, כי שבענו בוז. לא היה חונן. היום אני יודע, בזכות הילדים והנכדים ובזכותך אני אותם חונן. וייצמן 8100 לכבוד נשיא המדינה - מר עזר ויצמן - בית הנשיא - ירושלים. שלום רב, אודה ולא אבוש. התלבטתי מאד-מאד בטרם החלטתי לחזור ולפנות לבית הנשיא. פניה כואבת ונרגשת בנובמבר 1997 הושבה ריקם, והיחס של מנכ`ל בית הנשיא כלפי היה לא מכובד.היה מקום לשמחה לאיד. יש רגעים בחיי אדם, והם לא מעטים בחיי, שבו נדרשים להשאיר חשבונות מן העבר בצד, ולפעל כפי שהמצפון מורה כעת. אז קודם כל, כבוד הנשיא, אני מאחל לך מכל הלב שתחזור לבריאותך התקינה. ואם אתה אומר שאתה בריא, תמשיך להיות כזה שנים רבות ליד רעייתך הנאמנה. סיבת המכתב היא שקראתי ושמעתי שדוקא ברגעים אלה, להם נדרש מלוא העזרה והחום מצד החברים הטובים , אלה מתנכרים. תוך שמירת הפרופורציות חויתי חויה זו יותר מפעם אחת. אינני יכול לבוא במקומם, אינני רוצה גם. אני רוצה בשמו של אזרח אלמוני לאחל לך גם שתתגבר על כל הקשיים עליהם מדווחים נערמים בדרך ומסכנים המשך התפקוד עד תום הקדנציה. עלינו לזכור שבנסיבות אחרות לחלוטין, גם קלינטון עמד ויצא מזה, והמשיך דרכו בשלום. כשעומדת כנגד עיני כאזרח מן השורה וכמי ששמש בהוראה עד שבעלילת דם הודח ממנה, דמות הכהונה של עזר וייצמן כנשיא מתיצב אדם שהיה נוכח בכל רגע ובכל מקום שהשכול פקד, או הפציעה במלחמה. נוכח בכל שנות כהונתו, כתפיסת עולם מחייבת, ולא כמקרה חריג. לימדתי את תלמידי שיש בארץ רק אצולה אחת ויחידה- לא אצולת הממון ולא ההשכלה או המוצא- יש אצולת השכול שנתנה את היקר מכל, ואין דרך להחזיר להם ולוא מעט. אתה נסית להציב האחראיות כלפי השכול בדרג הנשיאותי. תבורך על כך. עד כאן. בברכה, ומכתב שכתבתי - 25.5.98 לכל מאן דבעי להלן טיוטה למכתב שאשגר בימים הקרובים אל מזכיר האו`ם. באין הערות מצדך עד ה-31.5.87, הוא ישוגר ככתבו וכלשונו. 31.5.89 אל מזכיר האו`ם - מר קופי אנאן - באמצעות מטה האום - ירושלים. העתקים- שר החינוך - ירושלים פרופ. עמוס עוז יו`ר ועדת החינוך - הכנסת מר אהרן ידלין מנכ`ל בית הנשיא מר פנחס חכמו. אברהם ביגה שוחט כנדרש. נכבדי, ממעמקים קראתיך. לא אדע להצביע מה גדול ממה - הכאב, העלבון, התסכול או הזעם. ממעמקים על הכאב שכעבור עשרים ושתיים שנה של מאבק על טיהור שמי, על הזכות `להיות אדם חופשי בארצי`, לבטא אשר אחוש ללא מורא ופחד, במדינת היהודים בת ה-50.. חייב אני היום אליך לפנות, בחו`ל, לצפות לחסדי נדיבים,כי נסתתמה התקוה בבית. העלבון, הזעם והתסכול על שפוליטיקאי בינוני ולא חכם במיוחד, יכול לסתום כל הדלתות וכל הפרצות בצמרת משרד החינוך, במשרד מבקר המדינה ואף שעריו של המופקד על החנינה על העבריינים, בבית הנשיא. מדריכים אותי בפנייתי זו אליך שלושה אישים מהעבר הלא רחוק, שניים יהודים, אחד גרמני. והדמויות - מסוגל אני היום להבין טוב יותר את אדריכל המדינה כאשר בערוב ימיו בקש הקמת ועדת חקירה, ואפילו לו סרבו, והביאוהו לפרישה מהחיים הפוליטיים, הוא דוד בן גוריון. והשני - וילי בראנד שערב צאתו מגרמניה הנגועה בנאציזם ידע להטביע מטבע לשוני ` בעד גרמניה - נגד גרמניה` , לצאת לגלות ולארגן כוח בעד גרמניה סוציאל דמוקראטית נגד גרמניה נאציונאל-סציאליסטית, ושלישי - משורר, מראשי ההתנגדות בגיטו וילנה, אבא קובנר, שמיד אחרי השחרור ב-1945 כשסרטיפיקאט המתין לו לעלות לא`י, מסופר שאמר לחבריו שהוא מוכן לדחות העליה תמורת כמות סבירה של TNT , עמה להגיע לרומא, הותיקן על יושביו לפוצץ,על שתיקתם הרועמת בכל ימות המלחמה. אשר אספר - בקיצור נמרץ אני חייב לעשותו. אין ביכולתי לסכם בכמה שורות האכזבות, הרדיפות, ההגליה, שלילת הפרנסה ונסיון ההתאבדות שלא הצליח, כאשר כל עולמי התמוטט עלי ב-4.11.93 . ואשר אספר ודאי ידלג על המתח בביתי, הפחדים של רעייתי, טראומות שילדי לקו בהם, ועונשים שנענשו בהם על היותם ילדי. קריירה מבריקה נקטעה. הישגים נותצו לרסיסים בעקבות מסע הכפשה ורצח אופי שניהל נגדי אותו פוליטיקאי בינוני, תחילה במו ידיו, ודרך כנופיתו - בהמשך. פשעי - הדוגמאישית. תביעתי הנחרצת - אם אני חייב לשמש כמורה דוגמה לתלמידי, ואכן כך השתדלתי לנהג, חייבים הממונים עלי לשמש לי דוגמא בהתנהגותם. במלוא התוקף תבעתי זאת. על זאת - לא סלחו לי לעולם. היתה ועדת חקירה ב-1978 . מסקנותיה והמלצותיה לטובתי,הופרו מידית. בשנתיים האחרונות חזרתי ודרשתי חידוש פעולת אותה ועדה. סרבו לאורך כל הקו. לפני כששה חודשים הגעתי אל בית הנשיא האמור לחון פושעים בשנת ה-50 למדינה. סרב להתיחס. בגסות השיב מנכ`ל בית הנשיא , לדרישתי. מדינת ישראל היא, למרות כל הנ`ל, מדינה דמוקרטית.כך לימדתי שני דורות שלמים של תלמידים. ערכאות לדיון - שלש, והנשיא, האחד, לחנינה. נולדתי יהודי ובגיל 21 עליתי וקבלתי אזרחות המדינה.כיבדתי את החוק והתנהגותי היתה ללא רבב, לדעתי. יש החולקים על כך וזו זכותם האלמנטרית. להכריע בסוגיה זו בקשתי הועדה. סרבו . פה אחד. ישראלי לא יערער על סמכות הנשיא.. אבל לפני היותי ישראלי ויהודי - אדם אני שזכויותיו נרמסו במגף פוליטיקאים. זכויות אלה אני מבקש להחזיר לעצמי. חייב אני להציגם בפני ילדי ונכדי, להם איני יכול להסביר עד היום, מדוע נגזלו ממני פרנסתי וכבודי. נגד ישראל הרשמית, בעד ישראל האחרת, פונה אני היום בזאת, אליך. אבקשך, נכבדי, לעשות מה שבדמוקרטיה תקינה צריך היה להתבצע בפניה הראשונה אל נציב לתלונות הציבור. אבקשך בזאת למנות אדם מטעמך שיקבלני לשיחה, יקבל החומר המצוי בידי, יעמת אותו עם הצד השני ויציג מסקנותיו והמלצותיו. אני מודע לעובדה שלא יהיה להם כוח אכיפה, אלא כוח מוראלי להתיצב עמו, בפני מי שנדרש. הזכרתי את אבא קובנר לעיל, ועם טיעונו אני רוצה כעת להתמודד. אחד מכל אלה שבדעתי להזכיר, זכה בימים אלה בפרס רשמי יוקרתי ביותר. האיש גר במקום שבו התגוררתי ומרבית הפעולות שהתרחשו- מול עיניו התרחשו.. דאגתי, להסיר כל ספק, להביא מפעם לפעם גירסתי לארועים. האיש - כאפיפיור פיוס ה-12, לא הגיב. אמת - שום התקשרות חוזית לא היתה בינינו לפיה היה עליו להתערב.. בדיוק-בדיוק כמו ששום התקשרות פורמאלית לא עמדה, תוך שמירת הפרופורציות, בין יהודים בסכנה של השמדת עם לבין המנהיג הרוחני של העולם הנוצרי. מסקנותי הסקתי. אודה לך אם תתיחס לפנייתי זו, בהקדם. חתימה.. בא היהודי אל הרב ובקש להתגרש מאשתו. שאל אותו הרב על הסיבות. השיב כנפגע - אני אדבר על אשת חיקי , אם ילדי, סרה באזני איש זר?! הבין הרב .התרשם מדברים המעידים על היושר האישי ומבלי לשמע סיבות אישר הגרושין. עמד היהודי לצאת. עצר אותו הרב וחזר ושאל אמור נא לי עכשו, שמלאתי בקשתך, אני חייב לדעת מה היתה העילה לגרושין שאישרתי. נעלב היהודי שבעתיים. אתה מבקש ממני לדבר סרה על אישה שאין לי כרגע אתה דבר וחצי דבר משותף.? קופי אנאן לא קבל את המכתב הנ`ל. החסרים שונאי ישראל בעולם ואני צריך להוסיף הנימוקים שלי. לא הייתי מעולם כפוי טובה, וגם לא הפעם. ללא הארץ הזאת את לא היית מופיעה בחיי, ולא ילדי ונכדי. הסתגרתי בביתי ובלעתי את רוקי. פרק ה - אוקטובר 1999 בקיץ שלחו קרניים חכמות , להרס את זכרון המחשב. קמתי. שיקמתי. בסתו שלחו לי השב`כ, שרותי הבטחון הכללי, קמתי, מרקם עדין מאד של יחסים עם הילדים נפגע אנושות הילדים לא עמדו לצדי. שקמתי. בחורף שלחו לי הדרקון. פעם- מקרה. פעמיים- לא מקרה. שלש- שיטה. מעל לשלש- זועה. דרך, קרע הבגדים, פרע השערות, קראתי לרעיונות לעמד לצדי, לא התיצבו. קראתי למלים. סרבו, זרזתי את מוחי..מלחמת השרדות . התחננתי על לבי - עכשו הגיע התור ש `אני אבגוד בעצמי`. לא עמדתי, לא קמתי, לא שיקמתי .לעג לי, זו שנת הדרקון.. שליח מצוה אני שליחו של גושומן שהתחייב מפורשות בשמו הטוב `לא תמות כי תחיה`. לא דרקון תקרא לשמי כי דיקי-דכאון., ידו הארוכה של גושומן,נטל ממני מעין היצירה. נטל אשליה האחרונה. אלהים, אמרתי, נשמה שנתת בי נכה היא. טהורה היתה. אבינו מלכנו אמור לנוכל שיחזיר מיד וללא תנאי התום, התמימות, האמון שהיה בי ש מותר האדם, ומותר אדם גם עכשו וגם כאן. מבית הקברות של האשליות ,במקום רפואה שלמה אשליה תמימה שלח.. שאין זה כי חלום בלהות, ועל עוד תרגיל השלטונות, נתגבר ועוור עיני מראות האמת לאמיתה.. אשליה שלח.. התקפת היאוש ללא נשוא. כל ספר שאני נזקק לו ומבקש נחמה מטיח אלי בחזרה קול ענות חולשה. בחרתי בקטע ידוע של דוד אבידן, שאינו נזקק לכל הסבר, ובקטע של משורר מהידועים בארגנטינה שהתקשיתי לתרגם אלא בתרגום חופשי למדי. אשרך שאת , מושלי, מסוגלת להבינו במקור. דוד אבידן מה שמצדיק יותר מכל את הבדידות, את היאוש הגדול, את הנשיאה המוזרה בעל הבדידות הגדולה והיאוש הגדול, היא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת. LA MORTAJA ALMAFUERTE ESA SEDA QUE RELAJA TUS PROCEDERES CRISTIANOS ES OBRA DE UNOS GUZANOS QUE LABRARON TU MORTAJA TAMBIEN EN LA REGION BAJA LA TUYA HAN DE DEVORAR DE QUE` PUES, TE HAS DE JACTAR NI EN QUE TUS GLORIAS CONSISTEN SI UNOS GUSANOS TE VISTEN Y OTROS TE HAN DE DESNUDAR תרגום יותר מדי חופשי `התכריך` ע`פ ALMAFUERTE משורר ארגנטינישוב לארכיפלג . לאי. חיפשתי ש ו ב אי החירות, אי השוויון, אי השפיות קבלתי שוב ושוב אי -החירות, אי-השויון, אי-השפיות. חזרתי לסידור של ימי הנוער ובחרות וקראתי `הבט משמים וראה, כי היינו לעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרג לאבד ולמכה ולחרפה, ובכל זאת שמך לא שכחנו, נא, אל תשכחנו`. ויבשו המעיינות כולם.`קריאת שמא` לגלגנית ירשה `קריאת שמע יהודית` גם `הבל הבלים` לא הועיל.. האי. האינות . אילו היה האי אי השפיות. .ואני כולי שפוי להבין . אלהים נתת לשכוי בינה - קח אותה ממני .אני לא רוצה דבר להבין, להרגיש, לחוש. בקיץ הם שלחו קרניים חכמות להרס הזכרון המחשב ,עמד לי זכרוני לימיני. בסתו להרס יחסים עם ילדי ,עמדה לי צדקתי. צעקתי - פושעים מגלגלים פשעם לעברי .קמתי. שיקמתי. בחורף שלחו את הדרקון .. ואני באי. ניירותי ערוכים. מחזה-דוקומנטרי אני כותב.אני והיא באי. אני ומצוקתי. נכנסו. בקשת כח? תקבל!!. צדק רדפת - כאן הוא השיג אותך ומצא אותך. תהילה?! בשלש מערכות. הלכתי למעמקי היער שבאי. חורף. נערם שלג על שלג על שלג. לא מספיק. יצאתי מהיער לשדה הפתוח. שדה בקיץ. ערמות שלג ושלג ושלג. עכשו. והרבי אמר לחפור ולבקש בזלת. לחפור ולחפור בתוך השלג. לא אשליה - קיימת בזלת, צריך להתמיד. יום ולילה חפשתי. לילה ויום ועוד לילה חפרתי. מצאתי. והרבי אמר בפטיש שבכלים להכות בבזלת. הכיתי. אכן יצא זיק. `א פינטעלע ייד` אמר הרבי. במעמקי השלגים, שכבות, שכבות , שכבות של שלג לא הקהו התכונה המרכזית. זיק נדלק. `שמע ישראל` אמר, `ממעמקים קראתיך יה`. הבנתי. לקחתי את הבזלת הגדולה - חור קדחתי באבן. גלגלתי נייר כמגילה. אני מאמין שלי. אני מאשים את שולחי הדרקון. תחי האשליה שאדם יגלה הדבר כשאני לאחר הגסיסה,בשעה טובה. וב`אני מאמין` כך כתבתי. התבונה היא להשתכנע שלא `להיות צודק` הוא החשוב. להיות חכם, בנסיבות הקיימות, לצעק באזניים EIV AL EC ,אין חיים אחרים. אבל לא רק הכח ולא התהילה ולא שליחות הדכאון הם מונופוליסטים. קיים חיוך של `חלב ודבש`, חיבוק של `שוקולד, מנטה`, משחק עם ה`וטנינאר` הרצאה על בן גוריון ועד קריאל גרדוש ,בכתה של בכור הבכורים. לא כל המדינה גושומן. ואעפ`כ - מרשם נפלא לעת גסיסה תאמין , יהיה טוב.. המוות יבוא.. אף על פי שמתמהמה - בוא יבוא. 06 מליון לשנה. יהיה טוב. ועוד- אחרי השארת הצוואה, אין באמת יותר מה לדאג. חיפשתי בין הדפים הישנים שהבאתי עמי לאי. מצאתי `אונני` והחברים שלו. המתין. נקיון עושים פעם בשנה. באחרון ניצל מהשמדה. המתין. היו צריכים, הוא וחבריו, להביאני למעיני הישועה, ולמרכז התהילה. חום בחורף, צינה בקיץ,כנדרש. נשכח. ואני בשברי,חיפשתי ציפור פצועה לחבש פצעיה.לעטוף היצור באהבה. ואני פצוע אנושות. לא צפיה לתקוה, לא חלום.לא אקום על רגלי. אם מעיינות היצירה ריקים - מר לי בחיים, מה לי בחיים. ואונני, שבור כנף , שבו`ז,מדבר אלי..אונני היה , כאמור, בגיל בר מצוה. אדון לעצמו. עומד על רגליו. אמר דברים הרבה. חיפש חבר לצאת למסע האחרון. יספר על שיחה גורלית שקיים עם הכהן במקדש יתראיין לתכניות מארח.יחפש עבודה לפרנסה יכיר נערה- תמה , יבנה בית אבל בכל זמן ובכל עת יכתב, לתעד, לזכר, אחרים לשתף אבל ראשית כל - למסע המיוחל. לעגו לו חבריו .לא תמצא שותף למסע הלך. חיפש. אונני, מבקש לכתוב סיפור אמיתי. לא לעטוף בכריכות קשות.. יצא אונני למסע. דובב כהן. כתב. איש לא נזקק לדבריו.התעטף בצערו. כתיבה היא נחמה של טפשיים. נחמה אמיתית בעשיה. בשנוי. כתיבה כפורקן?! הוי לו והוי לכתיבה. לכתוב מתוך שמחה. אם אין שמחה להמתין עד שתבוא. אונני הסתגר בין הכרכים. ספור מסעו, מפגשו עם הכהן לא סיפר. אונני לא שחרר אותי מדכאוני. קשיים בהחלטות. בצוע נשבר באיבו. קמתי ,בשארית כוחותי, לשמע שוב את אונני. סיפור כהן מדין סיפר. בארץ להד`ם, על גבול מזרע ומדבר, אומרים , מסתובב וחי לו האיש. מופלא בין מופלאים. לא כתר מלך על ראשו, לא כתר כהונה עברית. בת גידל למנהיג. מערכת משפט בעצתו הנהיג המנהיג. בבוא הזמן וסדור הכתובים -עשרות הדברות בפרשת יתרו כהן מדין יושב ליד הסלע האדום. זמן ללכת לבקרו. לא הרפתקה כה מסוכנת כמו בעבר. אונני תכנן ללכת לבקרו, לשאול מספר שאלות לכהן הנבון ,בארץ מדין. כבר לא בארץ להד`ם, בעת המלחמות. ובמקביל GRACIAS A LA VIDA VIVA LA VIDA מלים. מנוע החיפוש אחרי סיבה טובה להמשיך...לא מצאתי את הקוד הנכון להתחבר אליו. אני חוזר להתיעצות נוספת עם אונני - לאהלי קידר?! מי שנושא בתום את אלהים בלבו, יודע על עולם הבא. מכין כל חייו להמשך, וגם בו ההבחנה - מי לגן עדן ומי לגיהנם..אבל יש המשך, חתירה לטוב, הסכוי לגן עדן. מי שלא חושב על המשך - אומר חותרים לשום מקום -ירוץ מסביב לזנבו. לחיות לעוד יום FULL GAS בניוטראל. ולדעת שגמרת מאמציך בניוטראל היום, ללכת לנוח ולקום לפול-גז בניוטראל מחר. ומחרתיים. מה לו לאדם בעולם בן ששה מליארד ולחלוחית השיר פרחה לו .בקשתי משפט הסוסים להשלים. בקשתי בן אבוד יג` שנים לחזור ולהכיר. חחלפתי חולצה, תקנתי המעיל חבשתי הכובע שנית. התעשת לבי. אני מבקש הדרקון לדין, להזמין. הדרקון שחזר להרס הקדוש האחד והיחיד בלב חוטא חילוני. אם קרב האבדון, שלא יתמהמה. מיד. ואחזני שתוק כללי. אונני בא שוב. לא יכולתי לאמצו ללבי. על שלושה פשעי דרקון, על יבוש מעיינות, שתוק ואלם חלקי ,ודכאון. קמתי בשארית כוחותי לשמע את אונני מדבר. סיפור כהן מדין סיפר. פרק ו` - ב א ה ל י ק י ד ר הדרך לדרום היתה פנויה. פתיל-קצר ושני ילדיה, שוקולד ומנטה במושב האחורי. בוביק הכלבה, המכונה `מסטיק`,השאירו בבית. פתיל קצר סיכמה השקפת עולמה בפשטות .לא `שלום עכשו` לא א`י השלמה עכשו`. `הנאה עכשו` ואם אי אפשר -עונים לבאסה בסבאבא. את,מושלי, לידי באמצע. ליד ההגה אונני והגשש הבדוי.שיירת הרוכבים.ארץ המדבר. אהלי קידר ואגדות לרב. אונני הבטיח להביאנו לחוף מבטחים, פרוש הדבר, לזקני השבט שמאששים הפרוש המטורף שהוא נתן באזני, לארועים של אותם הימים רחוקים. והשאלות רבות מאד. מדובר על `לא תרצח` כסמן לקדושת החיים. אין כל התיחסות בעשרת הדברות למוות. הודאות היחידה -, במעבר שלנו על פני כדור הארץ - אפופת מסתורין. ואי הודאות הגדולה - החיים, לכאורה, ברורה וידועה. מה זה קדושה בחיים?! הענויים שאנחנו נדרשים לשלם עבורם, וככל שאתה מזדקן גדלים הענויים וקטן כח הסבל. מי צריך כאלה חיים מחורבנים?! בעשרת הדברות השניים, על פי מיטב הבנתי, אף לא התיחסות לכל אלה. ` `נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם`.. איפה חי לו מחבר אותו פסוק לא מציאותי?.. הוא לא שמע על ילדי ביאפרה לפני כ03 שנה?!.. ומצב הרעב היום לגבי שליש מהאוכלוסיה טוב יותר ?- אין שם אף צדיק אחד שבנו רעב?! וכל זה מתרחש רק 55 שנה כאשר הואנדלים הנאצים מחדשים חידוש שטני באושויץ, והואנדלים הנאורים - חידוש דמוקרטי בהירושימה. לא שאני יכול להתעלם, ממשיך אונני, מהקריאה של ישעיהו הנביא בפרק נ`ח.. אבל צריך ללכת מהלך ארוך מאד ומעייף, מפרשת יתרו ועשרת הדברות ועד ישעיהו. ובימים אלה, מוסיף אונני, מפרסם הסופר הארגנטינאי ארנסטו סאבאטו שבסאו פאולו שבברזיל יש אוכלוסיה של מליון ילדים ונערים עבריינים על השגת אמצעי קיום בסיסים. זונות בנות 6-7 , גנבים בני 5..שאלות גדולות לי לאלהים. אולי יתרו יתיר?! אונני רצה להפגש עם נצר ישיר ממשפחת יתרו. על מסורות מובהקות נשמרות לא ידעו להצביע.גם לא על נצר ישיר שכזה, אבל החומר שאסף סיפק יותר מרמז ש`משהו` אכן לא היה כשורה בטכסט הקדוש שהופץ ברבים. הגששי הכיר כל אבן במדבר, בסיפוריו נתן לדמיוננו להפליג למרחקים. הנכדים היו מלאי סקרנות - שם משפחתם קידר..והנה אדם שיוביל אותנו לאהלי קידר אמיתיים. ונראה בדויים, גמלים, מדורות בלילה - כיף חיים. אונני ניהל את ההסברים - ראו, בפרשות השבוע שהן 52-56 במספר, אין פרשה אחת שנושאת שם יוסף או יעקב ואף לא שם יצחק או אברהם..גם לא אהרן הכהן ואפילו-לא משה רבנו בכבודו ובעצמו.. ויש פרשה על שם יתרו. ואם הדבר לא מספיק - עשרת הדיברות לא מופיעות אלא בפרשה זו. כששמע יתרו שבני ישראל יצאו ממצרים בא לקראת משה עם צפורה בתו ושני בני משה גרשום ואליעזר. ברך אותו והעמיד עצמו לשרותו ואף נתן עצות חכמות להקל על משה לשפוט את העם. בשלב מסויים, וללא הסבר מספק, היועץ הבכיר עוזב את בני ישראל וחוזר למדין, לאהליו. ההסבר של אונני - קרע היה בין משה ויתרו ובין תפיסת העולם הבסיסית של השניים. הדבר היה מתבטא בלוחות הברית הראשונות אילו נמצאו השרידים המבוקשים. באין שרידים - נותר מקום רק להשערות. אותן הוא בא כרגע לבדוק באהלי קידר, והנכדים אתנו, כדי שלא ירפו וימשיכו, תוך שנים, במחקר העצמאי. ליד הר סיני, לפי המקרא, אומר כל העם יחדיו ` כל אשר דבר ה` נעשה. הכוונה להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש. האוירה סביב ההר מפחידה - קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה.ובאות עשרת הדברות שבפרק כ` שמות. שאדם, אפילו גדול כמשה לא ראה את הנולד, אפשר לפרש בחולשותיו של האדם, אפילו אבי הנביאים הוא.אך שבפסוק 23 נאמר `ולא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם..`לא חזה אלהים את עגל הזהב, בעוד שבועות מספר?!..לפני עיוור אל תתן מכשול, גם נאמר. במצב כזה, אין לבוא בטענות שלא ראה רחוק, הרבה יותר, לתוך המאה ה02 על אושויץ והירושימה וילדי ביאפרה ומליון ילדים עבריינים בסאו-פאולו, ברזיל, לצרכי קיומם האלמנטרי .. אבל ראיה פשטנית-סלחנית זו אינה משפרת את הדמוי של הכל-יכול. בימים האלה מתפרסם ראיון עם אלי ויזל בו הוא מגלה התלבטויותיו ויחסו לאלהים. `אם הוא טוב, אינו כל יכול, אם הוא כל יכול - איננו טוב, דברי הסופר הגדול. בשבטי מדין מהלכת גרסה שהפרישה של יתרו היתה מאולצת. יתרו בקש עשרת דברות שונות לחלוטין ואלה גם נוסחו בלוחות הראשונים. הגישה של משה היתה פולחנית, הגישה של יתרו - מוסרית יותר. אנחנו יכולים לעסוק בשלב זב רק בהשערות, אומר אונני - הרוצה יקבל. הדוחה אותה יתקבל באותה המידה בקרב בני ישראל. אז קודם כל פרק כ` שמות - עשרת הדברות המסורתיים. 18 פסוקים. 7 תיאולוגיים- פולחניים = 3 דברות. 1 פסיכולוגי דיבר אחד - לא תחמד. 1 משפחתי דיבר אחד - כבד את אביך.. 5 שבת דיבר אחד 4 חברתיים 4 דברות -רצח,גנבה, ניאוף, עדות שקר מורגשת העדר הפרופורציה בין דברות פולחניות לבין דברות מוסריות-חברתיות. אין דיבר מפורש נגד השקר, אלא רק נגד עדות שקר האל המצטייר מתור עשרת הדברות הוא יותר אל קנאי מאל המוסר והצדק, החסד והרחמים לא בכדי, מסכם אונני, השקעתי כל כך הרבה שעות מחיי לחפש את הלוחות הראשונים. רציתי לגלות בהן הדרכה, עד עצם אלה הימים, איך אני צריך לנהג באשכנז.. אם בעמלק ניתנו הנחיות - מה הדין עם גרמנים, כעבור שני דורות או יותר. אלהי עשרת הדברות השניות לא הקל עלי. אני צפיתי למצוא מהו היחס של אלהים אל מצפוני. מכשיר דרוש, יעיל, מיותר לחלוטין? צפיתי למצוא הנחיות כלפי המנהיגים שלי, באין לי מצפון, האם נדרש, חובה שמבחנם, יהיה המבחן המצפוני. אין הנחיה ברורה בדבר קדושת החיים.איך יכול גושומן להתעלל בהם, וייצא כל הזמן נקי?! ואנשים לומדים לקדש את המתים ולעמד מן הצד בראותם רעבים, חסרי גג,כורעים ומתים. ובמיוחד - ממלכת כהנים השקועה בכניסיות ובבתי תפילה עמוסים בזהב שתפקידם לשרת את עצמם, והעם - עבדים להם. הזהו צו הפולחן המתקדם שבא בסיני לעולם ירדנו. שוחחנו. סיירנו. הילדים מאד נהנו. משהו גם הבינו. גם הפעם לא מצאנו את שברי הלוחות הראשונים, הכל פתוח להשערה. עלינו על הרכב. שיירה פונה צפונה. ס י כ ו ם נקודת ציון, תפנית, היתה בשבילי חקירת השב`כ לקראת סוף השנה שעברה. הגבת,מושלי, אבל מאוחר. אף אחד מהילדים לא הגיב. הצליח הגושומן להכניס תריס, ותריס גדול-ענקי, ביני לבין הילדים. חודשיים וחצי של דכאון ויצאתי גם מזה. חזרתי אל הילדים ואליך ,ואותו פזמון בפי - אני ציוני. ציוני ודמוקרט. אבל כפי שאני מרבה לטעון, לא הייתי בן יחיד לאמי, איני כזה, כמובן, גם בארץ הזאת. ציונים הם אלה שתכננו ומימנו את מלון מלכת שבא של הילטון באילת, ןחווה אלברשטיין ששרה על `החפץ חיים`, ושלמה ניצן ששר `איש חסיד היה` ויורם גאון והרשימה ארוכה-ארוכה מאד. ובולט מתוכם שמעון פרס - החולם והמבצע חלומותיו בגדול. לא אלמן ישראל, הציונות לא-אלמנה. ציונות מסוג אחר. לא כב-1948, כי 52 שנים של הליכה בזמן עצבו מציאות ונוף אחר. גושומן לא הצליח לדכא בחיים שלי ,לא את הציוני ולא הדמוקראט שבי. .לא אחת נשברתי. הבשר קרס וגרר אתו הנשמה הנכה. ייחלתי למוות שישחרר אותי מהמעמסה..חיפשתי סכין חדה, ואו כלי נקוי לבלוע, כדורי שינה.. דבר לא עזר. חזרתי לחיים לשיר באופטימיות VLV VIVA LA VIDA והיה בזה הגיון לא קטן. קרן אור אחת מגרשת הרבה מן החושך. לא מבחינים באור, אם סמוך לו, אין חושך בנמצא. אך בכל התנאים באחת הודיתי לאלהים. אם כבר נגזר ןנענשתי לחיות החיים האכזריים שחייתי - ברוך אתה ה` אלהינו שהועדת לי אותם ,לחיות לצדך,מושלי, ולצד הילדים והחתנים והנכדים וכמה ידידי אמת בודדים.. כן. בימים אלה של חשבון חזרתי לאלהי.. ואלהי היא האשליה המתוקה בימי הדכאון, האכזר. והוי לו לזה , שגם את אלהיו במצוקתו, איבד. את מכירה את הסיפור - ONE NIGHT A MAN HAD A DREAM בימי המצוקה - גם אותי נשא האל על כפיו.. עובדה - אני חי, אחרי כל המכות, וכותב לך מכתב זה. את עסוקה לאחרונה, כך את מעידה על עצמך, בשאלות הגדולות של חיים ומוות. קשור ביום ההולדת הקרוב שלך. ראי - אומרים בטלים בששים, אבל אז עדיף שלש פעמים כ` של שרה אמנו, על פעמיים `שלושים`. VLV - VIVA LA VIDA ו ולא רק - ונעזרתי במקורות - וגם הפעם. ואעזר בדברי ירמיהו הנביא ומצטט אותו בן גוריון במעמד מיוחד כשנפרד משותפתו בחיים זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. המשי שמהדר הליכותיך בפולחן הנוצרי היא עבודת תולעים שהכינו עבורך. אך במעמקים , גם תכריכך תולעים יאכלו . על מה אתה בא להתפאר, ממה תהילתך נובעת אם תולעים מלבישים אותך ותולעים אחרים יאוצו להפשיטך ...

הזמנה לכניסה לאתר החדש מבית ליטרטורה

המטבח של מיה


בדיקת קשב ואבחון ADHD


מוכנות ילדים לכיתה א'


בדיקת ADHD


הזמנה לחגיגות המוסיקה באבו-גוש
חיפוש מהיר
הנצפים ביותר
  לרשימת הנצפים ביותר לפי נושאים  
קצת מספרים
  נכון ל 22 בדצמבר 2014
באתר 34553 יצירות של 3205 יוצרים
כרגע גולשים באתר 284 אורחים
ביקרו באתר החדש 16984329 מבקרים
 
נושאים
  כל היצירות
ספרות    
סיפור קצר    
שירה    
מחזאות    
תסריטים    
תרגום    
ילדים ונוער    
עיון    
הגות    
אמנות    
ביקורות    
צילום    
ביוגרפיות    
יד זכרון    
הגיגים    
קריקטורה    
שיפודי לשון    
מכתב    
מסעות    
דרמה    
מקמה    
בישול    
הזמנה    
נוסטלגיה    
אקטואליה    
הבעה    
ראיון    
הספד    
ברכות    
הדרכה    
הומור    
מורשת    
בריאות    
מיסטיקה ואמונה    
זיכרונות    
מדע בדיוני    
הגיגים    
    
    
    
 
הכי חדש
  אוקיינוס של פתטיות
מאת: אבנר שמאי
21/12/2014 מתוך: סיפור קצר

האיסלאם:מבעלות על ה..
מאת: יגאל בור
20/12/2014 מתוך: אקטואליה

אזרחי ישראל
מאת: מוטי ריקליןן
20/12/2014 מתוך: שיפודי לשון

חתול הדם
מאת: מוטי ריקליןן
20/12/2014 מתוך: שיפודי לשון

נדרים / פרקים 15+16..
מאת: אלי משעלי1
20/12/2014 מתוך: סיפור קצר

 
התגובות האחרונות
 
ליצירה גלגולי נשמות
 
ליטרטורה ספרים אלקטרוניים - עמוד השער
אודות | יצירת קשר | הוספת יצירה חדשה | תגובות והצעות | דבר העורך | תגובות
אתר eספרים - ספרים אלקטרוניים
כל הזכויות בתכני האתר שמורות ליוצרים © 1998-2009

פריזה מערכות מידע בע''מ