פלס 827

 

נחמה היקרה, שלום.

 

לא שכחתי אותך..לא שכחתי לך חסד `נעוריך` כאשר ב1993 ואני בדפרסיה נוראית

 שארכה כמעט שנה, שני אנשים בצוות צימטבאום נתגלו כחברים של ממש..

 האחד פנחס זהר והשניה - את. פנחס היה נכנס פעם-פעמים בשבוע ללמוד דף גמרא –

לי לא היה ראש להבין אפילו דף חלק..ואת - בהתמדה, פעם אחת בשבוע - ספרות..

כאן קלטתי מעט יותר, אבל הייתי מאד-מאד עסוק בלהילחם עם המחלה או גרוע מזה –

בלהרים ידיים. לא נותר בשביל מה להמשיך להלחם.

 

ובודאי לא שכחתי לך את הפגישות בסאלון ביתי –

 אז הובלת את הדיון ולא היה חשוב על מה מדברים, בהשכלתך הענקית והרחבה,

באישיותך שתמיד הייתה בעיני ירדנה ולי - ייחודית, ולא היה לנו חשוב

מה אחרים מדברים - אנחנו הכרנו את `נחמה שלנו..

 

והפגישות לתיקוני הסגנון של הדברים שאני מתעקש לכתוב, במטבח של נחמה,

או בחדר העבודה, ולא עניין אותי בכלל שאת חברה טובה של עמוס עוז,

נחמה זו נחמה ונשארה כזאת בעינינו, מהמרחקים.

 

מהי סיבת מכתבי, תכליס, אחרי השתפכות הנפש הנ`ל.

 

אמרתי לפנחס זהר, שאני בשלבי סיום של חיבור בן 130 עמודים הבא

לסכם פרויאקטים שיזמתי או הייתי שותף בביצועו..

בלב החיבור ראיונות עם 12 אנשים ממקצועות שונים מראש מכללת לוינסקי לשעבר,

דרך סרן (מיל.) בצה`ל, ושומר גן ילדים וספר גברים, ועובדת בקהילת קשישים,

 ומפקחת על החינוך המיוחד, ומורה קשישה בירוחם, ורופא ומורה בתיכון ,

 ומהנדס בנין בנוסף לפנחס זהר ולך.

 

הנחת היסוד היא להוכיח שהסיסמא `לכל עם ההנהגה שהוא ראוי לה` שגויה.

לנו מגיעה על פי החומר האנושי שאני מכיר - מנהיגות טובה יותר.

חיבור זה בא גם להוכיח שבתחום חינוך חברתי אפשר גם אחרת.

 

ולא רק זה - שהתורה הפוסט-ציונית היא מעוותת ביסודה.

יש ציונות ויותר מכך - יש ציונים בארץ הזאת אף כי הם מתעקשים לא לזהות עצמם ככאלה.

 

 

לפני כחודש וחצי עברה תאיר בתי הצעירה לגור מחדש בערד.

 היא מתגוררת בביתנו ועובדת ביסודי בחלמיש.

הדבר החזיר אותנו לערד.

 

באחד הביקורים הקרובים אבקש להיפגש אתך, ועוד לבקש להסכים להיות אחת מ12

הנבחרים שלי.   םם תסכימי , הודיעיני בטלפון , ואשלח לך בחוזר דפי ההקדמה של החיבור הנקרא

א.ב   - אקטיביזם בית ספרי.

 

זה הכל, נחמה, ואני מקווה שהכל אצלך ואצל נתן בסדר,

הבנות בסדר והנכד/ה/הנכדים?! כנ`ל.

 

שמעה ירדנה שאני כותב לך, בקשה למסור לך דש חמה-חמה.