ב.IN WAR – RESOLUTION , בלחימה – החלטיות.

 

ואני זוכר בנוסטלגיה, רגע של התעלות כשעבדנו ביחד עם קלייב,

 בשכונה ד בבאר שבע, במתנ`ס.

כניסתי לעבודה לצדו הייתה עלה התאנה האחרון מעל לערוותם של 

חיים ציפורי המנכ`ל של חברת

המתנ`סים ומשה טוטאלוסט רגב, להדיח את קלייב מהתפקיד.

אמרו עליו   ,,ברדקיסט בניירת – הוא לא מנהל,,

והאמת הייתה שהוא לא התפנה ליחסי ציבור, עסוק כל הזמן ב,,שטויות,, שלו..

הכנסת מינהלן לצדו, אולי ישפר את התפקוד, אבל אם לא-

דינו ייחרץ, ויותר לא יהיו עוררין על ההחלטה.

 

נכנסתי לעבודה..התחלתי ללמוד את התפקיד.

ערב אחד, בערך בחמש, מצלצל הטלפון ומשה שכל-לוסט על הקו..

הציג עצמו, כל הזמן, שייך או שייך לענין, כתלמיד המובהק של בן גוריון, בעצם,

אולי היורש היחיד שנשאר לזקן בארץ הזאת.

עדין רק שכל-לוסט, אחרי הצלצול הגורלי ,,טוטאל-לוסט.

 

מצלצל, אני מרים את השפופרת..לא זוכר מה היה השיח ושיג,

הוא מתפרץ בצעקה,

אני מחזיר צעקה, בנוכחות קלייב..ומוסיף

במרכז הקהילתי ע``ש לוין, בשכונה ד` בבאר שבע, לכלבים שנובחים טורקים ת`טלפון..

ו..

טורק..

קלייב נהנה מאד ודאג עוד יותר בעת ובעונה אחת..

משה טוטל-לוסט לא יסלח..הוא לא יהיה מסוגל לעכל סתירת לחי כזאת.

הרגעתי אותו..כלבים שנובחים אינם מעיזים לנשוך מול כלבים שמנגד.

 

ובמקרה הופיעה ההזדמנות של חיי..

נפרדתי מקלייב, היום אני יודע שהוא יחד עם דינה ודב להב ב1976 היו מה

 ששורקה ודב לב וגברת נויברגר היו בשבילי ב1959..

,,צנועי הגות ועלילה,, קורא לכאלה חיים נחמן ביאליק.

 

מרכז לשיקום העיוור ללא מנהל.

מינו אותי ונכנסתי לעבודה.

שמרתי על קשר טוב עם קלייב..והם לא הרפו ממנו..

תלמידו ,,הבכיר,, של בן גוריון לא היה מסוגל לראות איזה עבודה מופלאה

עשה הלהטוטן עם נוער שוליים, ועם שכונה שלמה במצוקה.

הרגיז אותו ואת חיים ציפורי שתושבי שכונת ד` בבאר שבע מתייצבים כאיש אחד

מאחורי קלייב, מעריצים אותו, אסירי תודה על כל מעשה ומעשה

שהוא מאלתר עבורם.

 

לא עזרו כל מכתבי המחאה נגד הדחתו. לא עזרו כל הכנסים להזדהות אתו שפרנסים בעיר באר שבע וסתם אזרחים אלמונים שהפגינו למענו. הם הוציאו עליו חוזה.

בדיוק כמו שמנחם קפלן הקטון הארסי והריבונו של עולם בעיירתי, הוציאו עלי..

כל אשר ייעשה – לא יועיל.

 

עצוב היה בבית קלייב. ג`ון אשתו ושתי בנותיו לא יכלו להתנחם..

כל המאמץ שהשקיעו לא הועיל. קלייב ברטון היה, כמותי לפני מספר חודשים,

לנשורת של נמושה שבשפה פשטנית פרושה

,,חרא של חרק,,

יצחק רבין, תודה.

 

 

 

IN DEFEAT – DEFIANCE בתבוסה –תגורה.

 

שנים עברו. קלייב חזר למשרדו, משרת פרקליטים מכובד בנוטינהם, אנגליה..

ודאי תורם למגבית היהודית..ודאי הולך ביום הכפורים לבית הכנסת..

בקיצור – ציוני תקני כפי שחלם עליו משה טוטאללוסט רגב,

תלמידו הבכיר של בן גוריון שהגלה אותו מן הארץ.

 

משה רגב רשאי היה כעת לחזור לעסקיו הרגילים, לקרא בפני ציבור מכתב

ששלח לו בן גוריון והוא תלמיד תיכון בריאלי בחיפה..

הזיוף הראשון הגדול פרי הריאלי בחיפה ראיתיו על בשרי ,בערד העיירה שלי,

הזיוף השני בשכונה דלות בבאר שבע ,ביחס לקלייב ברטון, כשהוא שוב אינו מרפה מלהזכיר

ייחוסו הכביר כ,,תלמידו הבכיר של בן גוריון..``

 

 

 

 

 

פנחס שלום,

 

א.      כבר השעה שש אחרי פתיחת המלחמה..קרב ההבקעה החל, אין כל סיבה להיעצר..

חייבים רק לדאוג בקפדנות לאפס קורבנות ונפגעים אחרים, מצדי.

אני ממשיך בכל הזהירות עד שהנסיבות יחייבו שנוי, בהצנע לכת ובשקט,

ואף לא רמז עדין שבעדינים לעיתונות.

אם הם ירצו היום עיתונות – אין לי     היום      כל בעיה..זה לא 1959..

גם לא 1976..

חיתנתי כבר שלש בנות, הרווק והרווקה הנותרים -   מסודרים..

אני יכול להרשות לעצמי היום הלוכסוס של הכפשה פומבית,

ילדי, ירדנה אתה ודב לא יקנו את מרכולתם..

על דעתו של יתר עמישראל אני ממש לא מודאג.

 

ב.כשהסברתי לך לראשונה את התיאוריה שלי על הדמוכסאח הישראלית,

הייתי חייב להציג לפניך את הדמוקרכצן שחוויתי מאז 1959

3 ערכאות בית המשפט – שלום, מחוזי , עליון,

ו3 בתיפקוד המבצעת

 

האחת – שלטון החוק ..

נוהגים כלפי 30000 האצילים הישראליים, כמו כלפי ה30000 הדמוקרטים האתונאים,

 באתונה העתיקה.

לא רק המלה הכתובה בחוק, אחרי שלש קריאות, אלא אף משחק למשעי של מבקר המדינה והאומבודסמן הישראלי הנקרא נציב תלונות הציבור, שניהם ביד סמכות אחת, שבראשה שופט עליון..גדווווווול, לא?!

ופרקליטים, והסנגוריה הכללית לגבי עניים שידם אינה משגת להעמיד פרקליט במימון שלך.. סבאבא, לא?! הפלא ופלא ונפלא שבמופלא..

 

והשניה – שלטון הקריצה.

השליט האזרחי הנבחר ,,קורץ,, לפקיד הממונה, וזה מבין היטב היטב למה בייגשוחט התכוון,

מה עמוס עוז, אפילו לא נבחר, אוהב רוצה ונהנה..

שלטון החוק?!   שלטון החוק-אין,

ע``פ הקריצה חוקן.

 

והשלישית – שלטון האמפתיה. בשלטון הקריצה יש סיכון מסויים..

מצלמות וידיאו מתוחכמות שאין הפקיד הבכיר או הזוטר יכול לגלות, מגבילה את זבולון המר

הקורץ ואברהם עודד כהן הפקיד ה,,נקרץ,, ואז

בא השכלול של הדמוכסאח כשיטה..

הפקיד הבכיר כזוטר, מבינים היטב כוונתו של אמנון רובינשטיין השר..

הם כבר בשלב זה לא זקוקים לשום הנחיה, חלילה, לשום רמז, עבודה נקייה לחלוטין..

הפקיד למד היטיב כוונות הנבחרים, ועושה לאיש ש,,השליט,, רוצה בייקרו,,

בדיוק-בדיוק, כפי שהשליט אוהב שייעשה,

עזריאל ניצני ,,אננס,, [האנס הננס]יודע   גמחותיה של שולמית אלוני, השרה..

 

בשיטת האמפתיה אין כלל וכלל טביעת אצבעות של השליט..

אם יתגלה , חלילה, ,,פנצ`ר`` כלשהו יישלם הפקיד שלא ,,אימפט,, כהלכה, ונגמר הסיפור..

אין כל דרך לערער..

 

לא על אריה דיסנציק, שלום רוזנפלד, גרשון שוקן, טומי לפיד של 1959,

לא על בייגהשוחט , רבין 1976,

[ והנבואה שנתנה לטיפשיים , יכולה להעיד]

לא בשופטים עליונים כמרים בן פורת ואליעזר גולדברג,

לא ביוסי שריד, הרב יצחק לוי, לימור ליבנת,

לא ביוסי ביילין, מאיר שיטרית,טומי לפיד,

לא באברום בורג, רובי ריבלין,

לא בעיזר ווייצמן ומשה קצב, עד 2004 ]

 

 

ג.        ובמסכת ברכות ט`ו כתוב לאמור

,,כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, מצננים לו גיהנם``

ואני קורא כל לילה, באשמורה שניה או שלישית את קריאת התיגר שלי

 ,,תגורה``קראתי לה הפעם..

והם אין מכבדים אותי ב,,חדרים ממוזגים,, עלי אדמות.

ולא אלאה אותך..

אני עדיין רוצה שיישאר בך הטעם הטוב של הצעדה לחופה של רונית,

נינה של רב ישראל מאיר הכהן מראדין , כשברקע משמיעים

את הmercedes SOSA שלי, העברית,

וחווה אלברשטיין שרה ,,מי האיש החפץ חיים`` וריקודי ליל הכלולות,

והופעתו המלבבת של ,,הנסיך הקטן,, של השבט, ענבר בן השנתיים, שבודאי לא הבין

את פשרו של הסרט ,,רוקד עם זאבים,, על גורל האינדיאנים בארה``ב,

אך בליל הכלולות לימד את כולנו פשרו של ,,לרקוד רקוד המטפחות,,..להנאת כל המשתתפים כולם.

 

 

 

IN VICTORY – MAGNANIMITY – בניצחון רוחב לב, חנון ורחום.

ומחשבה שעלתה לי ערב החתונה, ולא הצלחתי לממשה. היתה חסרה לכל הפרטים הקטנים עוד הזמנה אחת, בהולה, דחופה.

להזמין את כל הגמע`א ההיא, מפעילי החוקן בישראל, לחתונה של רונית..

לראותה עוטה-לובשת לבן, ואנו , ירדנה ואני, בנוכחות כל השבט, מובילים אותה לפתיחת חיים חדשים, עצמאיים משלה

שיבואו ויראו את הילדה אותה גרשו מהארץ בגיל חמש בעוון אביה הסורר,

אותה פסלו במזיד להתגייס לצה``ל כספורטאית מצטיינת, במשחק הפינק-פונג,

יראו אותה , יפהפיה, מלכה ליום אחד..

זה אמור היה להיות העונש הגדול שיכולתי להענישם..

 

ורק סיפור אחד קטן, ישן-נושן נוסף, לFINALE

 

מהפכה צבאית בישראל..חיל ורעדה תופסת לא רק את הבייגות הרשמיים אלא גם העוז`ים הלא רשמיים..ודאי ייפתחו הספרים הסודיים, הכמוסים, ונלמד על השקיפות השוררת ברשות הציונית, בניגוד גמור, כ מ ו ב ן ,לרשות הפלשתינית..אין פה סואה מאדאם סי-סי ..הוי..הס מלהזכיר

אסון..

כל אחד רץ לו למקלט הקרוב ביותר..

לאן רץ לו הרבונו של עולם המשופר אברהם בייגה לינקולן ופמלייתו ומשפחתו הקרובה..

לתחנת האוטובוס הכי קרובה..

שמעו, בהיותם בשלטון, שבאוטובוס שלט מאיר עיניים

עלו לאוטובוס .הרגישו בטוחים לחלוטין.

 

פנחס, אני יורד מן האוטובוס שהסיעני כל הלילה..

צריך ללכת לנוח, אחרי חתונה כה מאתגרת.

סוף..

 

 

 

והיתה מלחמת המפרץ שניה. והדיחו את ווייצמן הצעיר על מעילה.