כבוד הרב (מונולוג עם רב עיוור)

כבוד הרב,

זו אני, פרי-אל, שאתה נתת לי את השם הקסום הזה.

כבודו, אני עומדת היום לפניך בדחילו ורחימו כשמחשבות קשות מתרוצצות במוחי.

כמו עכבר בכלוב  שרץ סביב עצמו בגלגלת.

מחר ימלאו לי 60.

וזו כבר לא מחצית הדרך...גיל העמידה מאחורי ועמוק פנימה אני מרגישה כמו בת 29.

כשיורם עזב אותי לפני 18 שנה הרגשתי רע  מאוד, אבל עכשו רע שבעתיים.

הבית מעיק עלי. כל הריהוט הכבד וטרוף הנקיון שאוחז בי וחונק אותי...

הכל נראה לי מעוות כמו במראה מעוגלת, ואתה הרי יודע כמה אני שונאת להיתקל במראות.

הכל משתנה.

המחקר במעבדה לא מאתגר אותי יותר. 

הקשר עם שתי בנותי, הקשר הזה שנותק לפני כמה שנים חסר לי בכל שעה רגע.

אני מתגעגעת למגע אדם ויסלח כבוד הרב, מחשבות אסורות לי על מגע אשה...

מסע השורשים שלי להונגריה ששימח אותי אז והביא אותי אליך ולחיק היהדות מעורפל עכשו בזכרוני.

האמת כבוד הרב, אני מתגעגעת לחיי הקודמים.

מתגעגעת לחברים, רוצה שוב לכתוב שירים ארוטיים כמו אז בהיותי בת 29.

אולי עוד פעם לטעום מאכלים אסורים, על פי אמונתך, אך טעימים לחיכי.

ואולי שוב להשתכר, להתמסטל לקחת את ההגה בידים ולבחור במה שאני באמת...

כבוד הרב, באתי אליך כי רציתי עזרה ופתרון לייסורי ...

צר לי כבוד הרב, אבל זו אני- אידה- אני עוזבת, יוצאת אל עצמי .

כל יום מעכשו יהיה היום שלי.

יהיה אולי היום האחרון של חיי , אך אני אבחר בו את דרך התפילה

אני אהיה האחראית לכל צעד ואולי...

אולי אתחיל שוב לרוץ...