יצחק בן חיים
מור אבי
יצחק בן חיים נולד בעיר הנמל קזבלנקה בשנת 1928
. לאביו מסעוד בן חיים נצר למשפחת רבנים ממשפחת אבן חיים .ולאימו אסתר בת שמחה והרב אהרן אבן חיים .
כאשר מלאו ליצחק ארבע שנים מת עליו בחטף אביו מסעוד .
האב מסעוד עסק בסחר תבלינים אותם היה מייבא מאנגליה . ובבעלותו היה בית מסחר גדול בעיר הנמל קזבלנקה . באחד הימים היתה אמורה לעגון בנמל קזבלנקה אונייה אשר בבטנה מטען תבלינים המיועד לסוחר התבלינים מסעוד בן חיים .
בשנים ההם נהגו לשלם עבור הטובין באוניות בכסף מזומן. את הכסף היו מפקידים בידי רב החובל וזה לאחר שנטל את התשלום היה משחרר את המטען לאדם ששילם לו את הכסף המזומן
בעבר נהג מסעוד בן חיים לשחרר את מטענו כך. וגם הפעם התעתד לשלם לרב החובל במזומן על הטובין בכדי לשחררן . הוא הכין בצרורו את סכום הכסף אשר היה אמור לשלם לרב החובל . אכל את ארוחת הערב. נשק לילדיו כפי שנהג ערב ערב ועלה על יצועו
מסעוד הניח את צרור הכסף מתחת לכר ונם את שנתו .
בעת שישן במיטתו .חדר גנב מעליית הגג אל החדר .הגנב אשר היה בידו מידע על צרור הכסף לא השתהה. ניגש חיש למיטתו של מסעוד. לקח את צרור הכסף ונעלם לו בעלטה .
עם שחר התעורר מסעוד בן חיים משנתו .הדף את הכר בכדי לראות השלום לצרור הדמים שלו. . ולתדהמתו אין צרור ואין כסף . מסעוד זעק זעקה מרה ונפל ארצה . אסתר שישנה בחדרה של התינוקת מגי . שמעה את שאגת בעלה .ואצה לחדר בו שכב בעלה . אסתר ראתה את בעלה מוטל על הארץ . לקול זעקותיה הגיעו בני המשפחה שהתגוררו בסמוך לביתם . הניחו את מסעוד בן חיים על המיטה . היושב במרומים לא נענה לתפילותיה של אסתר וילדיה. ולאחר כיומיים נדם ליבו מצער ושבר .
במרוקו נהג בית הדין הרבני למנות אפוטרופוס לאלמנה וליתומים.בדרך כלל היה זה אחי הבעל .
על נכסי האב מונה הדוד שמעון בן חיים אחיו של האב המנוח מסעוד .
לאחר שנים מעטות עקרה האלמנה הצעירה אסתר לעיר מראכש שם התגוררה אימה שימחה ואחותה פיבי .
במראכש נישאה האם אסתר לסוחר הברזל יעיש ביטון . יצחק ואחיו דוד בחרו להישאר להתגורר בקזבלנקה . .
בהגיע יצחק לגיל שבע עשרה ירד עם בני הדוד שמעון לפאריס . שם למד מכניקה בבית הספר אורט בפאריס . עם תום יום הלימודים היה יצחק הולך למועדון תנועת הנוער ביתר.שם היה פעיל . הוא היה מכתת רגליו בין בתי היהודים בכדי לגייס תרומות למען תנועתו של מנחם בגין. . .
בליבו של יצחק בן חיים גמלה ההחלטה לעלות לארץ ישראל . בכדי ללחום למען המדינה שזה עתה הוקמה . יצחק עלה על אוניית מטענים בנמל מרסי . ובהגיעו לנמל חיפה נלקח בו ביום לשדה הקרב .
יצחק גוייס לחטיבת אלכסנדרוני לגדוד 33 . אשר לחם במסגרת חטיבת הנגב . הוא לחם בקרבות העקובים מדם נגד הכוחות המצרים אשר כיתרו את אזור כיס פאלוג`ה .במשך שנה תמימה נמשך הקרב המר .עד שהצליחו חיילי חטיבת הנגב להדוף את המצרים ולשחרר את הנצורים . רבים מחבריו לנשק נפלו בקרבות הקשים . עם סיום הלחימה בדרום הוא עלה לצפון הארץ ונטל חלק בהגנה על קיבוץ יפתח .
יצחק השתתף במצעד הצבאי הראשון שנערך בעיר חיפה .
בעת שיצחק בן חיים לחם בשדות הנגב אחיו הצעיר דוד בן חיים לחם להסיר את המצור על ירושלים . אחיו דוד לחם בחטיבת הראל בגדוד הפורצים בפיקודו של יצחק רבין . האח דוד נפצע בקרבות ואושפז בבית החולים .
לאחר ששוחרר אחיו דוד מבית החולים הוא נשא את רחל לבית תייר ילידת תוניס. הימים קשים היו דברי מתיקה ושוקולד לא היה ניתן להשיג . והנה ביום החתונה הופיע יצחק בבית החתן והכלה. הסיר את תרמילו מעל גבו. פתח את התרמיל ושפך סוכריות ושוקולד על המיטה . ובפיו ברכה שיהיו ימיהם מתוקים כדבש. דוד ורעיתו נותרו להתגורר בבית אביה של רחל רחמים תייר ז``ל בעיר חיפה .בעת ההיא התגוררה האחות מרים ובעלה דוד אזולאי ביפו .
יצחק בן חיים עלה על אונייה בנמל חיפה ושב לצרפת ומשם המשיך לבית אימו בעיר מראכש .את פניו קבלו אחיו אורי ושלמה .ואחיותיו סוזאן .מגי .פרלה .ולורנס .
בעזרתה ובתמיכתה של אימו אסתר מנוחתה עדן.הוא רכש מגרש לסחר בברזל ``לפראי`` בעיר מראכש .
יצחק בן חיים היה קונה עודפים של ציוד צבאי ממחסני הצבא האמריקאי במרוקו ומוכר אותו במגרשו. יצחק עשה חיל בעסקיו .
פעם קנה יצחק בן חיים עודפי שמן הדראולי מהצבא האמריקאי . את השמן הוא מכר לסוחר ערבי . סוחר זה התגלה כנוכל אשר לא חס על בני עמו .הסוחר רודף הבצע. מילא בקבוקי זכוכית בשמן הידראולי ומכר אותו לאחיו הערבים כשמן מאכל . רבים מהם אושפזו בבית חולים וכעשרים אנשים נפטרו לאחר שאכלו מהשמן .המשטרה חקרה את המקרה והגיעה אל הערבי הנוכל אשר בחמדנותו לא חס על בני עמו .הערבי הוביל את החוקרים אל יצחק בן חיים שמכר לו את השמן . הוא נעצר ולאחר התערבותם של ראשי הקהילה היהודית במראכש הוא שוחרר לביתו . הערבי החמדן נידון בבית המשפט במראכש לעשרים שנות מאסר..
