היצירה יוצאת מן המגרה ליטרטורה - היצירה יוצאת מהמגרה
כתבו לנו תגובות זכויות יוצרים הגשת יצירה ספרים אלקטרוניים יוצרים יצירות דבר העורך דף הבית
נסיך פולני
מאת: דוד אשוח
22/07/2008 מתוך: סיפור קצר

תמונה מופלאה חקוקה  בזיכרוני מהיותי בן שלוש ועד עצם היום הזה. רשת אלומות אור שתי וערב נעות הלוך ושוב בשמי הלילה ומרתקות את עיני בהתפעמות. חזיון משלהי מלחמת העולם השנייה.  כעבור מספר שנים באחד מחגי ישראל נאספנו כהרגלנו בבית סבי אחד עשר בניו ובנותיו וכל הנספחים . דודי שלמה ששירת בבריגדה שיתף אותנו בחוויותיו מהמלחמה, כשסיים הכרזתי "גם לי יש זיכרונות  ממלחמת העולם".  וסיפרתי על משחק האורות . "תמיד אמרתי שדודל`ה גאון " הכריזה אימי האהובה לקול צחוקם של הנוכחים, "כבר בגיל שלוש היה לו את השכל שיש לו היום" . בדיחה שחזרה עליה עוד שנים רבות.

אימי היפה אשר מכל אהבתי, שיער עבות שופע הגולש עד מותניה, קולה הערב, עיניה הצוחקות , ידיה המפליאות בבישול מטעמים, חזה שופע כל טוב ולב אוהב של אם פולניה.שני שמות היו לה עבורי, לשנינו בלבד "דויד`ול" ולכל היתר "דודל`ה". לדוגמא היתה באה לביקור, נכנסת ואומרת  "דבוירה, ככה את שומרת לי על דודל`ה? העיניים כמעט נסגרות לו", פונה אלי במאור פנים וממשיכה " תראה מה הכנתי לך דויד`ול, שמאלץ עם גריבלך כמו שאתה אוהב".ככלל למאכלים הפולניים שאהבה לבשל היו תמיד שמות  חיבה הלזל`ך, פרפל`ך, קניידל`ך וקרפל`ך.  יותר מכל אהבתי את הלזלך בתרגום לעברית צוואר עוף ממולא במילוי של קמח,שומן עוף,בצל מטוגן ותבלינים. נשמע פשוט למדי אך כשבושל ברוטב הפריקסה של אימי אין מעדן שישווה לו. שעות היתה משקיעה בהכנתו ראשית קלוף העור מהגרונות בעדינות שלא ייקרע, תפירת צד אחד בחוט ומחט, מלוי הצוואר, תפירת הצד השני, טיגון קצר במחבת להשחמה והיידה לפריזר. בכל נגלה לפחות שלושים ארבעים חתיכות שלא יחסר לדווידל עד הביקור הבא שלה. ומי ידאג לו דבוירה? דבוירה רק מנפחת אותו באורז רחמנה ליצלן. וכך מקמח שמאלץ ואורז אני תופח

על שמרי משעה לשעה. ממושקה תדאג תמיד שהנסיך שלה לא יחסר דבר כך מיום שנולדתי זיבלה. לא רואים עלי?? בתרגום לעברית נולד בחודש השביעי, אלא שעבדכם הנאמן נולד בשבוע האחרון של החודש השישי רק שאין מילה כזאת באידיש אולי פארטל עוף? לאחר הלידה אימי בקשה שיביאו לה אותי מהאינקובאטור. חבל שתתרגלי אליו אמרו הרופאים הוא לא יסגור את הלילה. תביאו אותו אלי התעקשה אפילו אם לא יסגור יום, דווידל שלי לא ילך לשום מקום על בטן ריקה . כעבור שלוש לילות שוב ניסו לשכנע את ממושי ללכת הביתה. חבל על זמנך ועל המיטה תראי בעצמך משקלו כאויר ככה לא יסגור שבוע. שמעתי אתכם, הטיחה , לא יסגור לילה, לא יסגור שבוע ,סנדל קרוע לא הייתי נותנת לכם לתיקון. דווידל שלי יסחוב עוד שנים רבות אחריכם . ואני לא צריכה שום מיטה סתם כיסא שמיכה ואת דודלה אצלי. וכך לאחר כחודש של יניקה מתמשכת הגעתי הביתה למשוש ליבם של הורי סבי סבתי וכל דודי ודודותי.

מרגע זה ואילך כל מעייניה של אמי היו נתונים לפלוס דרכי לפסגת העולם. רופא? בשום פנים ואופן הם לא מבינים כלום , עובדה. הפור נפל על מוזיקאי לא סתם כליזמר לפחות איזה בטהובן. לודוויק ואן דודלח. תרררם,תרררם. פטפון עם אוזן ענקית הוכנס לחדרי וכל שעות היממה הושמעו בו מיטב היצירות הקלסיות. בגיל שש הובלתי להיכל הקודש של אידה המורה לפסנתר. "דודלה שלי מכיר כבר את כל היצירות הגדולות" הצהירה אמי בחגיגיות . "ניתנה לך הזכות להוביל את הבטהובן הישראלי הראשון". אידה חניכת הקונסבטוריום במוסקווה שהיטיבה להכיר את משובות הנפש של שכנותיה הפולניות חייכה בסלחנות והשיבה שתשמח לקבלני לשעורי פסנתר בתמורה לאי אלו גרושים מן הסתם.  חזרנו הביתה וממוש כולה נרגשת ביקשה מאבי לקנות עבורי פסנתר ויפה שעה אחת קודם. מה החיפזון השיב , הילד עוד לא התחיל לנגן אולי לא יתאים לו פסנתר ?    אולי יעדיף חליל או כינור או כדורגל ? כדורגל על גופתי ענתה ממוש לא בשביל זה הצלתי אותו מציפורני הרופאים ואיך יתאים לו פסנתר אם לא יתאמן? שיתאמן בינתיים אצל גילקין פסק אבי ואח"כ נראה. גילקין השכן מהבית ממול היה בעברו זמר במקהלה של אופרה במוסקווה. בארץ עבד משמרות באתא וכשהיה חוזר מעבודתו בחצות נהג לאחר המקלחת לשבת ליד הפסנתר ולפצוח בשירה אדירה של אריות ברוסית. קול אדיר היה לגוץ הקרח והשכונה סבלה בשקט את זימרתו. אימי מיהרה לשדך ביני לפסנתרו וכשהגיב בסירוב איימה להתלונן במשטרה על זימרת החצות . והוסיפה "אתה עוד תתגאה שהיה לך חלק ונחלה בבטהובן הישראלי" גילקין נכנע, וכך יצאתי לכבוש את אוויר הפסגות. אידה האמינה בתיאוריה של "המקל והגזר" בידה החזיקה סרגל גמיש וכל טעות בהקלדה גררה הצלפה מהירה על האצבע הטועה לא פלא שמרבית תלמידיה פרט למחוננים ביותר כולל עבדכם הנאמן  פיתחו במהרה אצבעות עבות ונפוחות כשל טייחים . לאחר חצי שנה של סבל מיותר שבה שיא הצלחתי הייתה  בנגינת "יונתן הקטן" ללא הצלפה. זומנה אימי ללשכתה של אידה לשיחה על המשך לימודי. אימי בבגדי חג, שאלה את אידה נו, לאיזה קונסבטוריום נרשום את התכשיט?  אידה השיבה בעדינות יתרה "תראי גברת ברכה, הילד אם יתאמן מספר שעות כל יום אולי ינגן לא רע, בטהובן לא ייצא ממנו באחריות". אמי שהתקשתה לשאת את העלבון הפטירה בנשיפה מה בטהובן, בטהובן בכלל היה חרש. אמת, השיבה אידה בחיוך ממזרי אבל לא בגיל שמונה. אימי משכה בידי בחוזקה, בוא דודל`ה אתה תהיה עורך דין גדול. ליד הדלת הסתובבה שוב לאידה "הוא עוד יתבע אותך על הזמן שבזבזת לו" וגם על הצלפות הסרגל הוספתי בשמחה. עזבנו אמי בכעס ועלבון ואני בהתרוממות רוח. וכך תם עידן הפסנתר בחיי והחל עידן המשפט. אימי החלה לאסוף עבורי גזרי עיתונים, חוברות וספרים הקשורים בבתי משפט עורכי דין ושופטים. בהתחלה התלהבתי מהפרידה מאידה, אבל כאשר החלה לגרור אותי מדי פעם לבית המשפט בחיפה להאזין לדיונים ארוכים ומשעממים פקעה סבלנותי. תראה דודלה אמרה "העורך דינים האלו רק מדיבורים עושים הון תועפות" ואני נמאס לי רציתי לצאת לשחק עם החברה ודי. למזלי פקעה סבלנותו של אחי עובד. זרק לפח את כל החומר המשפטי שהציף את הבית ואמר לה בתקיפות. "תפסיקי לשגע את הילד, תני לו לגדול ככל הילדים כשיתבגר הוא כבר ימצא את דרכו בחיים" בטח. ענתה אימי אתה כבר תגרור אותו לאיזה קיבוץ וכל חייו ילך עם סנדלים קרועות וחור בכיס. למזלי הרב תמך אבי בעובד וסוף סוף חזרתי לילדות. לפחות בדבר אחד צדקה אימי, את הסנדלים הקרועות החליפו נעלי בית מרופטות, אבל החור בכיס מלווה אותי תמיד.

 

 





הזמנה לכניסה לאתר החדש מבית ליטרטורה

המטבח של מיה


בדיקת קשב ואבחון ADHD


מוכנות ילדים לכיתה א'


בדיקת ADHD


הזמנה לחגיגות המוסיקה באבו-גוש
חיפוש מהיר
הנצפים ביותר
  לרשימת הנצפים ביותר לפי נושאים  
קצת מספרים
  נכון ל 24 באפריל 2014
באתר 34226 יצירות של 3180 יוצרים
כרגע גולשים באתר 98 אורחים
ביקרו באתר החדש 15800704 מבקרים
 
נושאים
  כל היצירות
ספרות    
סיפור קצר    
שירה    
מחזאות    
תסריטים    
תרגום    
ילדים ונוער    
עיון    
הגות    
אמנות    
ביקורות    
צילום    
ביוגרפיות    
יד זכרון    
הגיגים    
קריקטורה    
שיפודי לשון    
מכתב    
מסעות    
דרמה    
מקמה    
בישול    
הזמנה    
נוסטלגיה    
אקטואליה    
הבעה    
ראיון    
הספד    
ברכות    
הדרכה    
הומור    
מורשת    
בריאות    
מיסטיקה ואמונה    
זיכרונות    
מדע בדיוני    
הגיגים    
    
    
    
 
הכי חדש
  ברחוב שלא מגיע
מאת: נתן גלפרין
23/04/2014 מתוך: שירה

אני חייב לך תודה
מאת: נתן גלפרין
23/04/2014 מתוך: שירה

פעם בחייך
מאת: נתן גלפרין
23/04/2014 מתוך: שירה

פגישה ראשונה
מאת: נתן גלפרין
23/04/2014 מתוך: שירה

כתפייה החשופות
מאת: נתן גלפרין
23/04/2014 מתוך: שירה

 
התגובות האחרונות
 
ליצירה יושיף מול זראע..
 
ליטרטורה ספרים אלקטרוניים - עמוד השער
אודות | יצירת קשר | הוספת יצירה חדשה | תגובות והצעות | דבר העורך | תגובות
אתר eספרים - ספרים אלקטרוניים
כל הזכויות בתכני האתר שמורות ליוצרים © 1998-2009

פריזה מערכות מידע בע''מ