רגע, יוהנס,

בלוג באינרנט? אתה?? אתה רציני???

אז רק רגע, בחיי,

לפני שאתה פותח לך איזה בלוג מחורבן אני חייב שתבין דבר אחד: הבלוגריסטים הם אנשים אומללים. גם אתה אומלל יוהנס? זה הסיפור? אם כן בוא ותאמר לי ותשפוך את הלב.
צריך כסף? מחפש זיון? רק תגיד, באמת, הכל בסדר.

אבל רבאק למה בלוג ?!?!

פעם עשיתי ילדה אחת בת שבע עשרה. הייתה בלוגריסטית. או בלוגרינה. "שלום לכם קוראיי הבודדים" כל פעם אחרי שהייתי עושה אותה הייתה כותבת בבלוג "אין לי מה לכתוב היום, אבל שתדעו שיש סיבה לחיות" אתה מבין? היא קיבלה ממני אחד, זה כל הסיפור, ופתאום היא פילוסופית, "חוכמנית" כינתה את עצמה, מדריכה לאופטימיות שימושית. נו, אין לה חיים, יוהנס, תראה: "שלום לך בלוג יקר! אין לי חיים! מה אכתוב היום? לא סגורה על עצמי" אתה מבין טמטום?

ויש כאן עוד כמה תופעות של ילדות שבקושי סגרו עשרים וכבר באמת שאין להן חיים. "אני נגד ההוא ובעד ההיא" כך כותבת ילדה חמודה למשל. הן מראיינות אחת את השנייה, וההיא גם מצטלמת בבגד ים עם פטמות בחוץ והכל בבלוג. ויש לה מעריצות-ילדות עם ניצנים ממש, קטינות שרק אתמול נישקו את הפין של החבר שלהן והיום עושות מזה בלוג. אתה מבין יוהנס? מבין מה הולך? דיכאון של אינטרנט – זה מה שהולך. אעלק את מי זה מעניין?

את מי ?????

זה עיתונות? זה אומנות? זה פרוזה? מה זה זה? בחיי, על מה ולמה הבלוגיזם? הלוואי ומישהו יסביר לי! הלוואי

ואם חשבת שזהו-זה אז טעית. יש כאן גם וואנאביז זכרים צעירים שכותבים על הזיונים שלהם, אתה מבין דפקט? וואנאבי כזה מלמד אותי (אותי!! את נצר סנדק!!!) איך הוא מזיין בנות. ואיך הן יורדות לו כמו שצריך. כאילו אני צריך להרגיש נחות, אתה מבין? והחתלתולות הקטנות כאילו קונות את הסיפורים שלו והולכות לקבל. אולי אפגש איתו יום אחד, מי יודע מה יקרה... לא אלימות, תירגע! אבל בטח סיעור מוחות אדיר.

טוב, כבר חצי שנה לא הצצתי בבלוגים, והאמת, אני באמת סקרן עכשיו לדעת מה חדש שם.

אז תראיין אותי לבלוג שלך, גרמני שמן-חוטם. אני מחכה.

נצר

\

הלוואי ומישהו יסביר לפושע. אשכרה הלוואי

mobymoby@walla.co.il