לפני מספר ימים, בלונדון, בגיל 81, נפטר שמעון צבר - משורר, סאטיריקון ומאייר ישראלי. היה חבר אצ"ל, לח"י, ההגנה והפלמ"ח. אחרי קום המדינה, חל מהפך בהשקפותיו הפוליטיות, ובראשית שנות ה-50, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית. בשנות החמישים, היה בעל טור אישי בעיתון הארץ. מיד אחרי מלחמת 67, עזב את הארץ והתגורר בלונדון. להלן, על פי בקשתו של החבר שלו, אני מביא שלושה שירים מאיתו:
____________________________________________
"אל תירא עבדי יעקוב"
אל תירא עבדי יעקוב הם לא יעשו לך כלום
דפקנו אותם כמו שצריך והטלנו בהם מום
ידיהם כפותות לאחור וראשם חבוש בשק
אתה יכול להתעלל בהם כמה שרק תחשק
על כתפך עוזי ועל החזה שלך צל"ש
אתה גאה בכוח ולבך גס בחלש
ראשך עטור זרי-דפנה וניתן לך האות
הכה אותם באלה, הכה אותם בשוט,
ידיהם כפותות לאחור וראשם חבוש בשק.
עשה בהם מה שאתה רוצה הכה וכתוש עד דק.
ואל תירא עבדי יעקוב הם לא יעשו לך דבר
כי רוחם שפלה והמורל שלהם נשבר.
אל תירא עבדי יעקוב כי יחזירו לך מנה אחת אפיים
לא נותר בהם הכוח, לא ביד אחת אחת ולא בשתיים.
אתה יכול להתעלל בהם כאוות-נפשך
כי שום דבר, שום דבר, אני מבטיח, לא יקרה לך.
כבר שברנו להם את הידיים
את העצמות ואגן הירכיים,
ומה שנשאר זה מקור לא אכזב להנאה ותענוג טבול בנחת
אפשר להתעלל בהם עכשיו ללא מורא ופחד
אל תירא עבדי יעקוב מנקמת הצדק או מזרוע החוק
כי בארץ שני מיני צדק ומזמן כבר עשו מזה צחוק
וכאשר השופט מנסה לאפס את כף-המאזניים
הדם הקרוש על גלימתו מבצבץ ויוצא וזועק לשמיים
בשופט כזה אתה יכול בלב שקט לבטוח
כי ירשה לך להכות, לשדוד, וגם לרצוח
הוא לא ישלח אותך לכלא ולא יזרוק אותך לבור
הוא יעלה בדרגה ויעשה ממך גיבור.
על הכתפך עוזי ועל החזה שלך צל"ש
אתה גאה בכוח וליבך גס בחלש,
ראשך עטור זרי דפנה וניתן לך האות
הכה אותם באלה הכה אותם בשוט
הכה בלי רחמנות פעם אחר פעם
כי אנחנו כבר שכחנו את הטעם
"שיר מולדת "
יש לנו מולדת
יפה ונהדרת
הנוף ממש מקסים.
מראש מסגד עזוב
דרך חור פגז ישן
אני צופה ביופימקסים
של נוף מולדת שלי
נוף מקסים ביופיו ומרגש
שמיים של תכלת לבן
וקו רקיע כמו בסכין מבקיע
וחותך, מפריד צוקי סלעים מהרקיע
עולה ויורד ומפסל את הצוקים
בצלם גו חמוקים
של הרים וגבעות
של אבן של סיד של גיר של בזלת
וקרן שמש מרצדת על האבן
האבן מחירבת... חירבת.. חירבת מה שמה?.
מה שמה?
מה שמה?
איזה יופי של חירבת מה שמה
יופי
ממש לא יאומן: אבנים לבנים טיח
שברים של בטון מזויין וברזל חלוד מכופף כמו צלעות פגר
ועגלת ילדים הפוכה
ושני כדי חרס שבורים,
ונעל.
וליד החורבות בוסתן
שהקיבוץ עכשיו מעבד
וגם את הרימונים שגזלנו ועצי הזית
ועל אדמת הטרשים הסמוכה
שיכון חדש מלבין
והכול מתמזג בהרמוניה
איזה יופי
יופי לא נורמלי
מולדת.
מולדת שלי היפה
עם חורבות של קסם נדיר
חורבות עתיקות, וחדשות
חורבות רומאים חורבות צלבנים עורבות של חטיבת גבעתי
אולי גולני?
קשה להבחין ללא טביעת אצבע של בולדוזר
אולי דינמיט?
וקרני שמש בין ערביים
מפזזות על האבן מחירבת... מה שמה?
וחיילים בחאקי חגורי חגור, מתרוצצים בג`יפ
ויורים וילד נופל,
ועשן מפויח של צמיגים בוערים
מתמזג עם ריח הבוסתן הנטוש
למטה בגיא הקשור, כמו טבור, עם הדרך
העולה מיער הקדושים שנטענו על אדמה שדודה
איזה יופי של נוף!
מולדת.
מולדת ממש נהדרת.
לבי מתרגש והומה.
הרמוניה כזאת לא רואים בשום ארץ אחרת.
והכול אני רואה ומתפעל
דרך חור הפגז הישן
המסגד הנטוש..
ועוד צבא מגיע, ומתנחלים,
ועוד יריות חוצות את הדממה
אבל עיני דומעות מהתרגשות
והכול מטושטש
כי המולדת שלי יפה ונהדרת
הנוף ממש מקסים
הלב מתרגש.
"עקבות בחול"
אני צב אני זוחל לאט
סוחב על גב שלי מולדת
זנב משאיר עקבות בחול
פס ארוך
משאיר אחריו אספסוף פרוע
אמנים מלחכי פנכה
מתבלים פיתם בנחת
חפים בדם.
משורר עילג לשון
פנים אל פנים עם אבותיו
בשפת אימו.
