"אביו של  גולדמן מת באחד באפריל ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר..."

כך מתחיל סיפורו המיתולוגי של יעקב שבתאי (הוצאת  ספרי סימן קריאה 1977) המתאר את סיפורם של שלשה ידידים הגרים בת"א של שנות השישים תחילת השבעים, גולדמן, צזאר וישראל.

הוריהם של הנ"ל היו ממייסדי הישוב אנשים שעלו ארצה ממניעים אידיאולוגיים חיו בצנעה מתוך הקרבה עצמית ע"מ להקים ישוב חדש בארץ ישראל ואילו בניהם משרכים דרכיהם בעיר האבודה מסתאבים ומתרוקנים מכל אנושיות וחזון ומבזבזים את ירושת הוריהם  בשיטוטים חסרי תכלית וסיפוק הנאות גשמיות שמטרתן רק סיפוקם של הצרכים המידיים.

הרומן הכתוב ע"פ הזאנר של זרם התודעה זורם וקולח בלשונו השוטפת של שבתאי אך התיאורים קודרים ומדכאים. אנו עוקבים אחרי כרונולוגיה של שלושה אנשים צעירים שכפי שהתבטאה תרז הקדושה: "אינם יודעים מה רצונם, אינם מבינים את עצמם ומתרחקים לאין קץ ממשא נפשם שאף אינם מודעים לו".

אנשים אלו חיים בתל-אביב הותיקה שגם היא מתוארת כעיר מתפוררת ומכוערת הנכנעת לגחמותם של קבלני נדל"ן ופקידי עירייה מושחתים.

אבל המסגרת של הרומן המלווה בהרבה רטרוספקטיביות מתרחשת עם מותו של אביו של גולדמן ומספר שבועות לאחר מכך,מותו של גולדמן באחד בינואר.

רבות נכתב על היצירה הזו ועל כתביו של שבתאי ואין מטרתי כאן להציג עוד בקורת ספרותית על הרומן.

מטרתי הינה אחרת. ברצוני להציג בפני גולדמן בטרם התאבדותו, השקפת עולם מסוימת הלקוחה מאגודה נוצרית שהתפרסמה לפני 111 שנה ויתכן מאד שאם גולדמן ז"ל היה מאמץ אותה סביר מאד להניח כי התאבדותו הייתה נמנעת..

עיקרי ההשקפה הנ"ל נסובים על חיי קדושה חילוניים ואינם מפנים את התומכים בהשקפה זו לסוכנויות דתיות למיניהן ולכוהניה כי כידוע  כל אדם בר דעת יכול להצטרף לאי אילו מהדתות והכיתות לאמץ את אמונותיהן ולמצוא שלווה לרוחו המיוסרת. אלא שההשקפות דלהלן אינן בעלות אספקט דתי כלל וכלל אלא אם ניתן לומר מבטאות קדושה חילונית מוסרית . דומני שבהשקפה מסוג זה היה מוצא גולדמן שלנו עליו השלום את מבוקשו.

ואילו הם עיקרי ההשקפה:

א. "דע מאין באת ולאן אתה עתיד ללכת" כנאמר בפרקי אבות, אין את מי לרמות בעולמנו הקטן, כולנו בני תמותה, לכן אין כל טעם ותכלית להעמיד פנים שאנחנו "החכמים ביותר" "העשירים ביותר" ו"היפים ביותר" וכיוצ"ב. עלינו לחיות בפשטות ללא "פוזות" והתחזות שווא כי הרי כולנו בני אנוש.את הגאווה, ההתחסדות וחוסר הענווה נשאיר לאלים בהר אולימפוס, במידה שהם עדיין נמצאים שם.

ב. והיה אם כך נהפכנו לאנושיים המודעים למוגבלותנו מדוע שנלעג ונבוז לאחרים על נושאים ודעות רציניות שאותם אנשים מאמינים בהם כגון דתות, מוסר, אורח חיים וכד`. במידה שנלעג לדיעותיהם של האחרים ומדובר על דעות במסגרות החוקיות והמקובלות , הרי בסופו של דב אחרים ילעגו לדעותינו אנו ויחרימו אותנו ובאחד הימים אף יעלו אותנו על המוקד כפי שנעשה לא פעם בעולמנו הנאור.

ג. אנו חיים היום בעולם שחוק היסוד שלו הינו "מצב של שוק" כל דבר ניתן לקניה או למכירה והשולטים על השוק הם התאגידים הגדולים בסיוע הפרסומאים שמכתיבים את האופנה ודואגים כמובן לשנותה מדי פעם כדי להרוויח מחדש על "המותגים" המתחדשים. הצעת אנשי ההשקפה הנ"ל הינה להימנע מכניעה לפרסומאים ולהבלים שהם מפיצים כדי לשטוף את מוחנו אף גם אם דעת הקהל נוטה לכאן ולכאן בהשפעת הפרסומות. יש לעמוד כצוק איתן ולהתנגד לכל אותם שטיפות מוח שמטרתן כאמור לערפל את שאיפות חיינו האמיתיות.

ד. ואם אנו דוחים את "שטיפות המוח" השונות משל התאגידים והפרסומאים גם עלינו לדאוג שלא להיהפך למוצג פרסומאי ולרדוף אחרי הפרסום והכבוד המזויף ולנסות לעטות עצמנו באצטלה של חשיבות יתירה בעיני הבריות. (ראה ערך פוליטיקאי מצוי).

וכפי שנאמר: " אנו מתחייבים שלא ליצור ולא לעודד אשליות במה שיוצא מפינו או מעטינו , אנו מתחייבים להיות כנים ולנסות לראות את האמת לאשורה ולא להירתע לעולם מלהגיד את אשר אנו רואים..".

ה. ומה אנו רואים? עולם שהוא בעיקרו מציאות של סבל ומצוקה, המשמעות הקיומית מלווה בד"כ בצער וכל אותם "אופטימיסטים מקצועיים"  שמציפים את עולמינו הנבוב בדבר "אושר" שיגיע הן בעזרת אמונות שונות והן בעזרת אורח חיים וסגנון חיים מאושר, הרי כולנו יודעים בלבנו שכל מעשיהם הינו רמייה המכוונת ללכוד את הפתיים שבינינו תמורת תשלום ונאמנות סרק.

האושר כידוע לעולם לא יבוא מן המוכן אם ניקח חומר כזה או אחר ,אם נתעלס  עם מיס עולם וכל אוצרות תבל יהיו ברשותנו . לא נגיע בעזרת הכסף ותרבות החומר . כל אותם "מאושרים" ו"עשירים" שאנו רואים הם אנשים אומללים העוטים על עצמם מסכות של צביעות ושקר. לצערנו אי אפשר "לסדר" את החיים בעזרת התרבות החומרית ועל כך דיברנו לא פעם. סוד החיים השלמים הוא במקורו ברית בין אנשים המאוחדים בפנימיותם באופן אנושי, בין שמדובר על שבט פרה-היסטורי במדבריות אוסטרליה או במשפחה מודרנית באחד הכרכים הגדולים.

ו. הכלכלה הפוסט-מודרנית כידוע, גורמת לצריכת  יתר ולבזבוז ע"פ השקפת הקדושה החילונית יש לדחות את הצריכה המיותרת ולדאוג לחלוקה יותר שוויונית בין יצורי האנוש בכל העולם. הגישה הטוענת כי צריכה ראוותנית גורמת לחופשיות ולהנאה אינה אלא תעלול פרסומי זול של "כוהני הפרסום" ובסופה תרוקן את כדור הארץ ממשאביו ותגרום לשואה אקולוגית.

ז. ביחסינו האנושים איש איש לרעהו יש להדגיש את הרצון לחיי פשטות להשתדל שלא להתנשא כלפי אנשים הכפופים לנו וכביכול הם נטולי חשיבות וגם לותרנות כלפי זכויותינו ותביעותינו המוקנות ומצד שני יש לעמוד עמידה תקיפה על דרישותינו בנוגע להתחייבויות. כל זכויות האדם וכבוד האדם בכל אשר הוא.

ח. לגבי העיסוק והמקצוע הדרך היחידה להעריך את עיסוקינו הוא לא במידת ההכנסה  שהוא תורם לחשבוננו בבנק אלא במידה שאנו מתעוררים בבוקר לקראת יום עבודה חדש. מידת שביעות הרצון היא המדד האם לשנות או להתמיד בעיסוק הקודם. עיסוקינו המקצועי הינו חלק חשוב מתהליך ההגשמה העצמית שלנו ועלינו לעשות את כל המאמצים לדאוג כי תהליך זה יהיה פנימי משלנו ולא יוכתב ע"י  "האחר" שהם המשפחה, החברה והצרכים הכלכליים.