|
הנברנים
מאת: מיכאל שרון
05/03/2006 מתוך: עיון
ראוי לתהות לא אחת מה חולף במוחם של אנשים המייחסים לזולת "רצון בתשומת לב", ושאר דברים המאצילים עליבות לאחר, לאיזו מטרה הדבר נעשה. והמסקנה היא כי יש כאן רבדים מוחיים של נברנות כפייתית חדורת דחפי רשעות, מעידן המלקטים הקדומים הפרהיסטורי. והמטרה תכופות - השגת דברים שלא בדין.
אדם שהעטיר פעם ביזוי ומגמת ניטרול והשתקה כלפי, באופן חדור שרירותיות קשה וכוחניות הרמטית (שהינן כה נפוצות בישראל, למרבית הדאבה) כלפי כתב לי (בסיום דבריו), ספק בלגלוג, ספק מתוך שכנוע עצמי, וספק מתוך פנייה ללגלגנות הממזערת את מושא-הלגלוג בחבורה דמויית קופי-אנוש:
"כך תזכה גם בהערכה וגם בתשומת הלב הרצויים".
ראוי לתהות לא אחת מה חולף במוחם של אנשים המייחסים לזולת "רצון בתשומת לב", ושאר דברים המאצילים עליבות לאחר. והמסקנה היא כי יש כאן רבדים מוחיים של נברנות כפייתית חדורת דחפי רשעות מעידן המלקטים הקדומים הפרהיסטורי. והמטרה תכופות - השגת דברים שלא בדין. יסודה של הנברנות המייחסת בלגלגנות סמויה או גלויה עליבות לזולת (דבר שהינו שכיח בשיכנוע עצמי קולקטיבי אצל חבורות אנשים בינוניים למטרת הזחה מתפקידים משמעותיים של אנשים ראויים; היה שכיח אצל אנשים בעלי אוריינטצייה מוסדית-מפאי"ניקית והתפשט לכל רחבי חברתנו; ושכיח גם אצל הפקידות בדרג הבינוני ולעיתים הגבוה במקומותינו), מקורו עתיק יומין: הנברנות לצרכים השרדותיים של האדם הפרהיסטורי כלפי עצמים קטנים המשמשים למאכל בגובה נמוך על פני שטחי אדמה.
אין ספק שיש אנשים הנושאים במוחם ארכיטיפים כאלה (ארכיטיפים: רבדים מוחיים שמקורם קדום, לפי הפסיכולוג השוויצרי הדגול קארל יונג) ומשליכים (יוצרים פרוייקצייה פסיכולוגית) של האוריינטצייה הקוגניטיבית שלהם כלפי האחר. הדבר מכוון כלפי אותו אחר, כלפיו, מסיבה כלשהי, הערכתם העצמית מתקפדת, וזאת אף שאין להם סיבה לכך, מטעמי מיצב אישי למשל (שהרי הסטטוס הכלכלי-חברתי שלהם עשוי באותו רגע להיות גבוה משלו).
יחוס כזה הוא אינדיקטיבי לטעמי לכך, שלרוב, עקב גישתם הקוגניטיבית הנוברת באובססיביות מרושעת וקדחתנית בטריבייה נמוכה (ואחסוך לכם כאן את הניתוח הקוגניטיבי שהינו "טכני" במקצת), אין הם מסוגלים, וזה עצוב במקצת, לבנות מערכות מושגיות חדשות הפותרות באמת מצבים מורכבים, והחקיינות מאפיינת אותם לרוב. זאת אף שגם בכך, ב"השאלת" מושגים שאחר פיתח (תכופות תוך רמיסתו והצנעתו, שכן יש להם אינטרס מובנה בכך) הם error prone (נוטים לבצע טעויות חוזרות ונישנות) ומקלקלים באופן בלתי נישלט רעיונות אפקטיביים ובעלי ערך שנהגו על ידי אחרים, בנטייתם להוסיף בכל מחיר משהו "מקורי" משלהם, בשרות הערכתם העצמית.
השימוש בפסיכולוגיזם וקטנוניות נברנית הינו אמצעי נפוץ מאד להתחמק למשל מתשלום חוב או כללית, להשגת דברים שלא בדין. באמצעות הפסיכולוגיזם הנברני מנסים לקפל ולכווץ את הצד השני מסביב ל``אישיותו``, תוך הסחת הדעת מהנושא העומד על הפרק.
טכניקה שגורה זאת נוסתה בגדול בפרשת המלווה בשוק האפור של קיבוצי התק``ם מאיש העסקים בלאס בשנות ה-80 .
הקיבוצים הסתבכו בחוב של מאות מליונים. בנסותם להתחמק מתשלום חובם, תבעוהו לדין.
קו ההתקפה שלהם לא כלל עובדות, אלא הכפשת אופי לשמה, והאיש הוצג כפסיכופט, משתמט ומה לו.
במהלך אלגנטי לא נפלה ההגנה בפח זה. בנאום שהינו מלאכת מחשבת של רוח הכלכלה החופשית, אמר בלאס שעם כל הכבוד לקיבוצים, הוא עוסק באשראי, שומה להחזיר אשראי זה בתוספת הריבית שנקבעה, ואין הוא מוסד פילנטרופי, והקיבוצים פנו אליו ולא למוסדות צדקה.
עם כל הסימפטיה למוסד הקיבוץ, אוסיף כאן שהקיבוצים שכמובן נאלצו על פי פסיקת בית משפט לשלם את חובם ולכסות את הוצאות המשפט, נחשפו כאן בעליבות נוראה בקו הנברני שנקטו.
יתכן כי הנברנות, והחדירה החטטנית והרת העליבות אדם בחייו של רעהו, מאפיינת משהו מהווי שהתפתח אולי בסביבה אנושית צפופה (ואולי בחלק מהקיבוצים), אך טוב יעשה השמאל אם יתנער מהנטייה הנברנית חטטנית לקראת משימות חשובות באמת.
וכך, אולי היה במקום לכתוב לאותו אדם, דבר שאכן נעשה:
לגופו של עניין, ענייני אינו בתשומת לב, כפי שמצטיירות התמות והאסוסיאציות הרופפות החולפות מן הסתם במוחך, אלא בדברים בעלי סובסטנס (משקל) ממשי, כגון שכר לעבודתי - כסף ומשאבים לקיום בכבוד, ברמת חיים סבירה. והכרת הקהיליה המדעית הרלוונטית בעבודותי, דבר העשוי להעניק לי בין היתר את היכולת והכוח לקדם את הערכים שאני מאמין בהם.
 |
 |
הנברנים ושאר יצורים |
68105 |
 |
 |
מיכאל (יום שלישי, 30/04/2002 שעה 19:23) |
 |
|
שימו לב לסגנון הקנטרני והנברני בו נוקט ``האלמוני``. השימוש בפסיכולוגיזם וקטנוניות נברנית הינו אמצעי נפוץ מאד כאן להתחמק מתשלום חוב. באמצעות הפסיכולוגיזם הנברני מנסים לקפל ולכווץ את הצד השני מסביב ל``אישיותו``, תוך הסחת הדעת מהנושא העומד על הפרק.
טכניקה שגורה זאת נוסתה בגדול בפרשת המלווה בשוק האפור של קיבוצי התק``ם מאיש העסקים בלאס בשנות ה-80 .
הקיבוצים הסתבכו בחוב של מאות מליונים. בנסותם להתחמק מתשלום חובם, תבעוהו לדין.
קו ההתקפה שלהם לא כלל עובדות, אלא הכפשת אופי לשמה, והאיש הוצג כפסיכופט, משתמט ומה לו.
במהלך אלגנטי לא נפלה ההגנה בפח זה. בנאום שהינו מלאכת מחשבת של רוח הכלכלה החופשית,
אמר בלאס שעם כל הכבוד לקיבוצים, הוא עוסק באשראי, שומה להחזיר אשראי זה בתוספת הריבית שנקבעה, ואין הוא מוסד פילנטרופי, והקיבוצים פנו אליו ולא למוסדות צדקה.
עם כל הסימפטיה למוסד הקיבוץ, אוסיף כאן שהקיבוצים שכמובן נאלצו על פי פסיקת בית משפט לשלם את חובם ולכסות את הוצאות המשפט, נחשפו כאן בעליבות נוראה בקו הנברני שנקטו.
יתכן כי הנברנות, והחדירה החטטנית והרת העליבות אדם בחייו של רעהו, מאפיינת משהו מהווי שהתפתח אולי בסביבה אנושית צפופה (ואולי בחלק מהקיבוצים), אך טוב יעשה השמאל אם יתנער מהנטייה הנברנית חטטנית לקראת משימות חשובות באמת. |
http://www.haayal.co.il/reply?id=976&rep=68105&LastView=1900-01-01%2000%3A00 |
תגובות הקוראים
נכתב ע"י מאיה שרצקי ב 26/03/2006
" כך תזכה גם בהערכה וגם בצומת לב הרצויים " יכול להיות מישפט מאוד אופייני לי. אם היה לי מספיק אינטלגנציה ואו זיכרון . ואני לא מוצאת במי שאמר לך דבר כזה טעם לפגם וסיבה להיעלב . צומת לב ויחס . הם צורך אנושי בסיסי. כמו חמצן מזון (אוכל ומים) וכסף . ובלעדיהם אף יליד אישה איננו יכול ליהתקיים .גם לא סופרמן וספיידרמן. וגם מיקי מאוס ופואפי אוכלים בסרטים מצויירים . זה תרד וההוא שטויות. שרצקי . ומה אתה מתקשקש עם הטיפשה הזאת נורית. אין לך מה לעשות רק להיות בטל מלימוד תורה?
נכתב ע"י אליפלט נברנסקי ב 24/03/2006
איפוא אנחנו חיים: עכשו הוא הזמן המתאים לקרוא את "הנברנים", ולהזכר איפוא אנחנו חיים.
נכתב ע"י נורית ב 07/03/2006
אכן הגענו לנקודה הנכונה. אחרי מסע מעניין. כמו כדור הארץ, עשינו את כל העיגול כדי להגיע לנקודת המוצא הנכונה והפשוטה שמונחת לנו תחת האף. כבר אמרו מי שאמרו שהנקודה הכי חשוכה היא דווקא מתחת לפנס. אבל הרווחנו מסע מעניין ותודה על כל האינפורמציה.
נראה שסללתי לך את הדרך, בהערתי הראשונה בעניין הפוסל וכו` כדי להגיע לבסוף לכך שתמסור את כל האינפורמציה על הספר "חלוקת הקשב". בסוף " כל הדרכים מובילות לרומא", אולי אפילו כבר בהתחלה. עכשיו אני סקרנית לקראו , ובודאי אעשה זאת. תודה ולילה טוב.
נכתב ע"י מיכאל שרון ב 06/03/2006
נורית, בראוו! סוף סוף הגענו בחיפושנו לנקודה הנכונה. חז"ל אחרי הכל צדקו ועוד איך, אלא שהיינו צריכים לגלות זאת מחדש, כפי שבאה אלייך ההארה שסיימה את החיפוש המעניין אך המייגע הזה. לא רבדי עומק, לא משמעויות מורכבות, אלא דבר פשוט ויום יומי, כה פשוט עד שלא ראינו מה שמתחת לאפנו. וכל זאת בגלל טעות נפוצה שהיתה בפרוש המשפט הזה - פרשנו "הפוסל" - כפועל, כל אקט של פסילה, וכמובן הגענו לאבסורדים והסתבכות, הגם שהדבר הפרה את מחשבנו. פרוש זה מקובל כיום. אך סביר שחז"ל שהיו אנשים חכמים שהיגיעו להכללות על סמך ניסיון חיים רב והבנתו באופן חכם במיוחד, לא התכוונו כמובן לשטות כזאת. לא לכל אקט של פסילה. הכוונה כאן, מה דעתך, לא לשם פועל, אלא לשם עצם. "הפוסל" כמו "הפועל" - או יותר נכון, לזה, לאותו אדם, שפעולת הפסילה היא איפיון מהותי שלו, אוריינטציה השרדותית יום יומית. חכי, אין זה עוד פרוש כיד הספקולציה, מדובר בחלק ממחקר שערכתי בכמה שלבים על 680 אנשים ביחידת מחקר בביה"ח לווינשטיין. בנושא של גבוהים ונמוכים בחלוקת קשב, ובאוריינטציות אישיות שגורות שלהם. מי הם אלה, הנוטים באופן שגור כחלק מהאוריינטציה היום-יומית וההשרדותית שלהם, למצוא דופי בזולת, לפסול כל דבר? נסביר להלן: _______________סכמטית, הראיתי במחקר אמפירי על 680 אנשים בנושא חלוקת קשב וכישורים מוחיים גבוהים מול נמוכים יותר, כי הגבוהים בחלוקת קשב, נוטים ליושר טבעי. ונוטים להשתית את הקריירה וההתקדמות שלהם על רעיונות טובים, ביצוע ענייני ואפקטיבי, ויצירתיות במעשי בנייה וקידום (כגון הצעות לשיפור תהליכי יצור במפעלי תעשייה) בעוד הבינוניים ואף הנמוכים בחלוקת קשב (במידה שיש להם מעט כושר אירגון ותמרון) נוטים למקייאווליזם, נוכלויות, חיפוש דופי בזולת וכן סבוך תהליכים שלא לצורך והצבעה על קושיים מדומים למטרת האדרת משקלם ותגמוליהם; ואוריינטצייה קונפורמית של הסתמכות על חבורה ולא אוריינטצייה משימתית של קידום נושאים ענייני ויעיל.
_______________________
נהיה יותר ספציפיים: במחקרי אודות חלוקת קשב, שנערך בביה``ח לווינשטיין נמצא שאקטיבציה נמוכה יותר של האונה הפרונטלית (המשתקפת למשל בירידת סף תדר ההבהוב בו נקודה מהבהבת נתפסת כיציבה CFF - Critical Flicker Frequency) מביאה לירידה ביכולת ההתמודדות עם תפקידים מורכבים, וירידה ביכול האינטגרציה והסינטזה של מספר רכיבים למבנה לכיד.
הדבר משתקף למשל בדירוג נמוך יותר של טיב ביצוע עובדי תעשייה מצד הממונים (כמות תפוקה, הצעות ויוזמות לשיפור תהליכי יצור, שביעות רצון הממונה מביצוע בתפקיד מורכב, וכד`).
בלי להכנס במפורט לתוצאות המחקר הזה, החלוצי בממצאיו בעולם אודות סגנון קוגניטיבי זה של יכולת ביצוע תפקידים מורכבים ובו זמניים, אציין כי אנשים אצלם רמת האקטיבציה של האונה הפרונטלית נמוכה יחסית, ויכולתם לביצוע תפקידים מורכבים נמוכה, נוטים יותר מבעלי האקטיבציה הפרונטלית הגבוהה לתצורות ההתמודדות הבאות:
1) מקיאווליזם כלפי הזולת, על מנת להשיג יתרונות שאין ביכולתם להשיגם בביצוע מורכב.
2) ערור תחושת חרדה אצל הזולת והטלת דופי בו.
3) הם נוטים יותר להשיב בחיוב על פריטים בשאלון שבניתי (SMOS ) מסוג:
אם לראות את הדברים באופן מפוקח, אז לפעמים -בשביל לקבל יותר הערכה - כדאי דווקא לסבך את הדברים או להצביע על קשיים.
או: לעיתים, דווקא גילוי חולשותיהם של אחרים יכול להביא ליתר הערכה כלפי.
4) למרות גילויי רהב (אני נוטה לעשות כל דבר בצורה מעולה ומיוחדת; אני נדיב יותר מרוב האנשים) הערכתם העצמית הינה נמוכה באופן מובהק ונמוך בהרבה מזה של בעלי היכולת הגבוהה לחלוקת קשב (בעלי האקטיבציה הפרונטלית הגבוהה) :
``תכופות אני מרגיש חסר ערך (שאין בי כלום, שאני לא ``שווה`` כלום)`` - תחושה הזרה לבעלי האקטיבציה הפרונטלית הגבוהה, שחרף צניעותם הקיומית , מדרגים באופן גבוה מאד את הפריט ``אני מיוחד ובעל איכות גבוהה יותר מאחרים (אני ``סוג א``` יותר מאחרים)``.
5) גישת הנמוכים בחלוקת קשב למצבי היום יום היא גישת משחק סך- 0 :
``בעצם החיים הם ג`ונגל בו כל אחד מנסה לחטוף כמה שיותר``.
תוצאות המחקר וניתוחיו מובאים בפרוט בספר ``חלוקת קשב``, גומא - מדע ומחקר, צ`ריקובר, 328 עמודים.
____________________________
"חלוקת קשב" - ספר המביא ממצאי מחקר רב-שלבי שערך המחבר במשך 11 שנה על 680 ניבדקים, במכון מחקר בבי"ח לוינשטיין, בית הספר לרפואה, אונ` ת"א (גומא - מדע ומחקר, צ`ריקובר, 328 ע"מ, כולל ביבליוגרפיה נרחבת): היכולת להתמקד במספר דברים או כווני מחשבה בו-זמנית; 3 תצורות האירגון האנושי; תפקודים מוחיים עילאיים; ביצוע תפקידים מורכבים וחשיבה אינטגרטיבית-מערכתית.
הספר ב"אקדמון"
http://www.academon.co.il/details.asp?id=000570030090
____________________
נכתב ע"י נורית צדרבוים ב 06/03/2006
מעניין. זה הרחיק לכת הרבה יותר ממה שנהגתי לחשוב על משפט קטן ( וחכם) זה. זה פוסל הכל, ומביא אותנו להאמין שאנחנו באים מכאוס ומנסים ( אלה שמנסים) לארגן ולהיטיב עם הכאוס. אולי זאת הכוונה לכך שנזרקנו מגן העדן של התום אל העולם הכאוטי ומנסים כל חיינו לשים בו סדר.
אם אלך בדרך שלך ואם נחזור לפשוטו של משפט, בלי לעשות הכללות גורפות ( וזה בשביל להחזיר לחזלינו את כבודם - ויש להם). מדובר , אולי, ביחיד שמזהה מום (תכונה רעה ) אצל זולתו, או חושב שיש לו מגרעת זו. סביר להניח שהמגרעת היא אצל הגורע. ובמקרים האלה, ואני חושבת שלמקרים האלה בלבד התכוונו חז"ל, כי הם הרי עסקו בעניינים שבין אדם לחברו, ובמקרים האלה כשהם פסלו את הזולת לרוב דווקא המום היה בהם והזולת היה חף מכל מום. אמנם אני הרחקתי לכת עד לצורר הנאצי, אבל נראה לי שמשפט זה מתכוון בקטן לאדם היחיד שנוהג לפסול את זולתו ולציין את מגרעותיו על מנת להסתיר את מגרעותיו הוא מצד אחד, ומצד שני הוא מזהה אותם היטב ( אם ירצה או לא ירצה - כמו שכבר אמרנו)
איך שלא יהיה הדיון היה מעניין ותורם.
נכתב ע"י מיכאל שרון ב 06/03/2006
את מעלה נקודות מעניינות וחשובות. אכן, סבל והפגעות מרשע אנושי, עשויים להוציא אותך מזוקק יותר, ואלרגי לכל גילוי דומה של רשע, מעין לוחם-אור, נגיד, במקרים מסויימים. אך הסבל וההיפגעות מהרשע האנושי עשויים במקרים אחרים גם לסאב את הקרבן עד כלות, להפוך אותו לאכזר, שרדן במובן הבוטה ביותר, דורסני ורומסני. אצל ניצולי השואה למשל, תמצאי את שני הסוגים כאחד, הגם שלא קל לציין כאן כלפי אנשים שעברו את הגהינום, את מה שציינתי במקרה השני. וכך, הנושא מורכב למדי, ובדין את אומרת משהו בנוסח זה, שקשה לנסח כאן הכללות שיטתיות, ויש לבדוק את היחוד והסוג הספציפי של מקרים פרטיים לגופם (דבר המשתמע כמדומני מאמירתך: אין לי תשובות מדעיות). מכל מקום, ניתן לחלץ מכל הדיון הזה לפחות את המסקנה, שאף את ציינת כאן, שהמשפט הזה של חז"ל, אין לעשות ממנו הכללה גורפת. ברגע שכן עושים, הריהו עשוי לפעול באופן ניזקי, שכן הוא מצדיק סתימת פיות והאפלת ביקורת, כאשר כל דיכפין יטיח בבעל הביקורת בטון של אמת פנימית מתריסה את המשפט: הפוסל במומו פוסל. יש כאן אגב פרדוקס לוגי, שכן מהו משפט זה עצמו, אם לא פסילה? נבהיר זאת:
1) שמעון מטיח בראובן: הפוסל במומו פוסל (לאחר ש"תפס" אותו בדבר פסילה וביקורת)
2) מכאן, מתייצב שמעון מאחורי אמירה הפוסלת את ראובן.
3) בכך, שמעון פוסל את ראובן.
4) המשפט הזה עצמו, הוא משפט פוסלני
5) מכאן, ברגע שביטאת משפט פוסלני זה, פסלת אותו. המשפט הפוסלני הזה פוסל גם את עצמו, שהרי הוא פוסל פסילה, ואם כך, הוא עצמו בתור משפט פוסלני, פסול מעיקרו.
6) מכאן שלא מוסרי לאמר אותו, באם הוא נכון. שהרי באמירתך אותו, נמצאת פוסל את הפוסל...
זהו פרדוקס שהרגע עליתי עליו, להנאתי אגב, המזכיר מעט את הפרדוקסים הלוגיים המפורסמים מסוג "פרדוקס השקרן":
אומר אתונאי: כל האתונאים שקרנים. האם המשפט הזה הוא שקר או אמת?...
מכל מקום, את צודקת לחלוטין באמרך שהמשפט הזה לפחות מעורר אותנו לחשוב הלאה. אולי משפט מוטעה, אך כפי שאמר הפילוסוף בן המאה ה-19 , יש גם טעויות מועילות.
נכתב ע"י נורית צדרבוים ב 06/03/2006
אתה בודאי לא חושד בי שאני מייחסת רע לכל מי שהולך עם הדגל של הטוב. ואם כן אז אתה טועה, אבל אני בטוחה שאינך חושד בי. אבל, גם אתה יודע שלפעמים הכרה אינטואיטיבת של הרע שמצוי בקרבו של אחד, יכול להוציא ממנו דווקא את הטוב. וטוב שכך. אני מסכימה עם כל הדוגמאות שהבאת ובודאי שאנשים שנלחמו בחירוף נפש בשביל למגר את הרוע, והשחיתות והפסול לא היו פסולים. אני בטוחה שאתה מבין ומכיר את העומקים של המשפט הזה שמדבר על רובדים לא מיושמים בנפש האדם, כאלה שאנו גם לעתים נלחמים בהם ובכל האחרים הרעים שבחוץ, ושוב טוב שכך. משפט זה של חז"ל הוא באמת לא משהו שאפשר לעשות אתו הכללה גורפת וגם לא צריך. לפעמים הוא נכון על פניו,ומיד אפשר לזהות ולפעמים זה משהו עמוק, שעבר עידון מצויין - כי הרי יצר לב האדם, בכל מקרה, הוא רע מנעוריו. וזאת בטח אחרי חטא עץ הדעת. בכל אופן תודה על ההרצאה המושכלת. ונכון, עוררנו כאן שאלה שהיא עולה לא פעם ויש לה זוויות רבות.
ואני אומרת דווקא, שטוב שכל הפוסל במומו פוסל, לא אלה הנברנים שאותם תיארת, הם צורה אחת של המשפט הזה., והגרועה שבהם, יש אחרים שקודם למדו, אפילו בתת מודע על בשרם מה רע ואיך צריך להיות טוב ואחר כך יוצאים ללמד גם אחרים. והרי זה טוב.
ואני בוודאי לא לוקחת אחריות על כל מה שאמרתי כאן, סתם פיתחתי חשיבה בעניין, אין לי על כך תשובות מדעיות.
ערב טוב. נורית
נכתב ע"י מיכאל שרון ב 06/03/2006
נורית, האם מרטין לותר קינג, שפסל במילים חריפות ומפלחות לב את הגזענות הלבנה בדרום, היה גזען בעצמו, בבחינת "הפוסל, במומו פוסל"? האם מכירים משהו רק כאשר אתה מבצע אותו, או תכופות ההפך, כאשר אתה סובל את הנגע והרעה על בשרך, כקורבן? או שאתה שונא משהו בכל נימי נישמתך, משום שהוא מנוגד לכל מה שאתה מאמין בו ויקר לך?לדעתי, פסוק זה הוא אחד הפסוקים הגרועים ביותר במקורות, ונועד לשלול ביקורת על ההגמוניה של הצדוקים בתקופת בית שני, וזאת בניגוד לרוח נביאי הגדולים. כאשר הנביא ישעיהו אומר:
(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
(כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:
(כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: האם מכך שהוא פוסל את כל אלה, נובע שיש בו, בעצמו, משהו מטיפוס המרצחים אותם הוא שולל? או שהוא עצמו, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים? או שהוא בהווייתו הכמוסה, זונה ממין זכר, מכיוון שהוא אומר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה ? ולמה רבים וטובים לא חשים איזו שטות עצומה הוא הפסוק הנימלץ הזה? משום שבגלל המליצה והשגב, שימת הלב קופאת, מוסחת, ונימנעת פעולת סריקה פשוטה של הקשב כלפי כל המקרים הרבים המפריכים פסוק זה וחושפים אותו כאוילות הנאמרת בטון של שגב, המקפיא אותנו בתחושה של: "יש כאן בוודאי משהו עמוק מאד". ונמשיך, האם כל אנשי החוק והמשטרה ומערכת המשפט, יש בכולם תכונות של פושעים בעצמם? והרי אין פסילה גדולה מזו שעושה המשטרה כלפי הפשע לסוגיו, שכן היא משתמשת כנגדו בכל האמצעים האפשריים להדבירו או למזערו, בכל כלי הנשק והאלימות הממוסדת, בציוד המשוכלל ביותר האפשרי (וכבר לנין אמר בדין ב"מדינה ומהפכה" שהמדינה אינה, אלא אנשים חמושים". האם כל אותם שופטים עליונים ללא חת בארה"ב שחצבו להבות ועסקו בתחיקה מקיפה בפסילת ולוחמתם בעבריינות והפרות לסוגיהם, האם כולם בעצם עבריינים בנישמתם? וכי עד כדי כך המשפט הנימלץ והחסוד הזה מנטרל את התבונה החייה, עד שניבצר מהדוגלים בו לראות כי יש כאן בעצם השתקת כל ביקורת וכל פסילה של מה שלא קביל?
נכתב ע"י נורית ב 06/03/2006
מיכאל, מה לעשות גם כשזה ביקורת קשה ומתחייבת, זה עובד. המשפט הזה הוא אוניברסלי ואיך שלא נסתכל עליו זה עובד. כי מי שיכול להצביע על עוולות יודע לקרוא אותם טוב יותר ולראות אותם דרך משקפיים שבאיזה שהוא אופן הן בהירות לו ונהירות לו. זה לא נעים לנו לפעמים בעיני עצמנו לגלות פסול אצל אחרים, ועוד יותר קשה לזהות, איך אנחנו מזהים את זה. אבל זו הערה חשובה של חזלינו. ומיד אחרי זה הם גם אומרים קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים.
ואגב, אין אני מתכוונת לשום דבר אישי. זה נכון לגבי כל אחד, ואני בטוחה שאפילו לגבי.
יגידו רבים, שאפילו בבחירת ו/או בפסילת בני זוגינו יש מקום לזה שבחרנו את הצל ( הרע) שבנו. ובכל זאת מי שרואה את העוולות ואת התופעות הנזקיות - מן הראוי שיצביע עליהם.
וכמה מוזר, אם תחשוב על זה שאת עוולותיו של הרוצח הנאצי אף אחד לא רצה/יכול היה לראות, כי כולם פחדו להסתכל באותו זמן במראה.
טוב גלשתי, בכל אופן תודה.נורית
נכתב ע"י מיכאל שרון ב 06/03/2006
נורית, תודה. הערה קולעת ונבונה. ומדוע? והרי הפסוק "הפוסל במומו פוסל" אינו בהכרח נכון, שהרי מה מקומה של ביקורת חברתית ואחרת, הפוסלת תופעות ניזקיות וקשות, כגון שחיתות או פשיעה כלכלית? אלא שדווקא במקרה זה, בדיוק כדברייך, הפסוק הזה חל גם חל.
נכתב ע"י נורית צדרבוים ב 06/03/2006
שלום מיכאל, האם לא התכוונת למה שכבר אמרו חכמינו ש"כל הפוסל במומו פוסל"?.
אהבתי את המאמר. נורית
|
|
